קורות חיי בקצרה קורות חיי הרה"ג רבי שלום משאש במכונת כתיבה וחתימתו.

דף מכונת כתיבה מתוקתק וחתימה בכ"י הרה"ג רבי שלום משאש "הכותרת" הרב שלום משאש ס"ט. "תולדות חיי בקצרה" עמוד מלא בקורות חייו נשלח לרבנות חיפה להגשת מועמדות לכהן כרב העיר חיפה, כולל פרטים מעניינים על פעליו הרבים והברוכים של הרב במרוקו. הרב מסיים את קורות חייו יש עוד "הרבה מה להוסיף" אולם אסתפק בזה. ללא ספק קורות חיים מעניינים ומרשימים, בקיצור מסמך מעניין.

הרב הגאון רבי שלום מָשָׂאשׂ (כ"ב בשבט ה'תרס"ט, 13 בפברואר 1909, מקנס - י' בניסן ה'תשס"ג, 12 באפריל 2003, ירושלים) היה רב מרוקאי וישראלי, כיהן כרבה הראשי של קזבלנקה, רבה הראשי של מרוקו ורבה הראשי הספרדי של ירושלים, במשך 25 שנה. חיבר ספרים בהלכה ובאגדה ונחשב לפוסק מרכזי בישראל במאה ה-20. מגדולי המשמרים והמחזקים של מנהגי יהדות מרוקו. נולד בשנת ה'תרס"ט (1909) במקנס שבמרוקו לרב מימון משאש, מחבר הספר "אוצרות שמים" ורחל לבית סודרי, ונקרא ע"ש סבו הרב שלום משאש שכיהן כרב ודיין במקנס, בעל שו"ת "דברי שלו"ם". מצד אם אביו, היה מצאצאי הרב רפאל בירדוגו, מגדולי חכמי מרוקו. דודו (גיס של אמו) היה רבה הראשי של מרוקו, יהושע ברדוגו. הרב יוסף משאש (שכיהן כרבה הראשי של חיפה) היה בן דודו של אביו. בצעירותו למד תורה אצל אביו ואצל הרב יצחק סבאג, דיין וראש ישיבה במקנס. כבר בגיל 17 כתב את חיבורו ההלכתי הראשון "מזרח שמ"ש". הוא ניהל רשת של מוסדות חינוך "תלמוד תורה" במקנס, אשר בשיאה למדו בכל מוסדותיה כ- 2000 תלמידים. בשנת ה'תש"ד (1944), לאחר שהחלים ממחלת טיפוס הבהרות, ייסד את ישיבת "כתר תורה" במקנס, ועמד בראשה. הוא סירב להצעת הרב משה מאיר חי אלקיים לקבל תפקיד דיינות בקזבלנקה, ורק לאחר פטירתו של האחרון, בשנת ה'תש"ט (1949), בגיל 39, נאות להפצרות ראשי הקהילה היהודית בקזבלנקה והחל לכהן כרבה הראשי. בהמשךכיהן כרבה הראשי של מרוקו. עמד בקשרים טובים עם המלך חסן השני, והיה מתפלל לשלומו, אף לאחר עלייתו לישראל. ייסד את חברת "דובב שפתי ישנים" להוצאה לאור של ספרי חכמי מרוקו. בשנת ה'תשל"ה קיבל הצעה לכהן כרבה הספרדי של חיפה, אך דחה אותה על פי בקשת הרבי מלובביץ'. בשנת ה'תשל"ח (1978) הוזמן על ידי הרבנים הראשיים לישראל, עובדיה יוסף שלמה גורן, לכהן כרבה הספרדי של ירושלים, לצד הרב בצלאל ז'ולטי (ובהמשך - לצד הרב יצחק קוליץ). בתפקיד זה כיהן הרב משאש כעשרים ושש שנה, עד לפטירתו בי' בניסן ה'תשס"ג (2003), בגיל 94. הוא נקבר בהר המנוחות, ו"אוהל" הוקם על קברו. על ידו נקבר, בשנת ה'תשס"ו, הרב כלפון משה הכהן, רבה של ג'רבה. הרב משאש נישא לג'אמילה בת הרב משה אלכרייף, ולשניים נולדו שני בנים - הרב דוד משאש, שכיהן כרבה של פריז, ואברהם. פסיקותיו של הרב משאש היו לעיתים מקוריות. הוא השתמש פעמים רבות בסברתו ובעיונו, ונתן משקל רב למנהג יהודי מרוקו. סבר שככלל יהודי מרוקו בארץ ישראל צריכים לנהוג כדעת רבי יוסף קארו, למעט מקומות שבהם מנהגם היה שונה, שבהם יש להעדיף את המנהג על כך, התגלעה מחלוקת עזה בינו לבין הרב עובדיה יוסף, שסבר שבני כל עדות המזרח בארץ ישראל צריכים לנהוג כשיטתו של רבי יוסף קארו, בניגוד למנהגיהם המקוריים.