יוסל ברגנר
כלים ופומפיות

כלים ופומפיות
אקוורל על נייר  30X38 חתום  דימיר יוֹסִיף (יוֹסְל) בֶּרגנֶר נולד בווינה בשנת 1920, בנם של הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש (זכריה חנא ברגנר), ואחיינו של הסופר הרץ ברגנר. ילדותו עברה עליו בבית רוחש בסופרים ומשוררים, ובוויכוחים על ספרות והגות. בילדותו התגוררה משפחתו בוורשה, ושם החל ללמוד ציור אצל הצייר הירש אלטמן. כשהיה בן שבע-עשרה היגרו הוא ואחותו לאוסטרליה, שם למד ברגנר אמנות בבית הספר לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה (אנ') במלבורן. במשרדי ההגירה של "היאס" (HIAS) בוורשה פגש ברגנר את יוסל בירשטיין, ואתו עשה את הדרך לאוסטרליה. השניים שירתו יחד בצבא האוסטרלי במלחמת העולם השנייה, כפי שמתאר ברגנר:

לאחר פרוץ מלחמת היטלר באירופה, התגייסנו שנינו, שני היוסלים, לצבא האוסטרלי, והיינו שם יחדיו, רוב הזמן, באוהל אחד. בזמן החופשי כתב יוסל שירים ואני רשמתי וציירתי את ילידי המקום, האבוריג'ינים.

— יוסל ברגנר, פגישתי הראשונה עם יוסל בירשטיין, באתר הארץ

לאחר שירותו הצבאי בצבא האוסטרלי הקים ברגנר, יחד עם חברו בירשטיין, קבוצה של ציירים שעסקו בציור ריאליסטי-חברתי.

ברגנר עלה לישראל בשנת 1950 יחד עם אשתו הציירת אודרי ברגנר, והם קבעו את משכנם בצפת. מאז עלייתו הפך לאחד הכוחות המשמעותיים באמנות הישראלית. בשנת 1950 גם הציג ברגנר את תערוכת היחיד הראשונה שלו בישראל בגלריה לאמנות כ"ץ. משנת 1957 ברגנר חי ויצר בתל אביב.

ביצירותיו הביע ברגנר את נשמתו והווייתו באמצעים ציוריים-ספרותיים וסימבולים, ואלו הוצגו בתערוכות רבות בישראל ובשאר העולם ונרכשו על ידי אספנים רבים.

בתחילה המוטיבים שהובילו את ציוריו נחשבו לגלותיים, אך עם השנים סגנונו של ברגנר נתפס כמייצג את הישראליות באמצעות פן ייחודי. הוא צייר בסגנונו הייחודי אירועים שחווה וסיפורים ששמע מהעבר, בעיקר במציאות הארץ-ישראלית: מעולם החלוצים (נושא שנחשב אז לחידוש), מעולם התיאטרון בשנות ה-70 ועוד[1]. ברגנר הוא חתן פרס ישראל לאמנות לשנת 1980.

בשנת 2013 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[2].

ברגנר הותיר את אודרי אשתו, את בתם הינדה ברגנר וארבעה נכדים.

כיכר יוסל ברגנר בשכונת הדר הכרמל בחיפה

הנצחה

כיכר יוסל ברגנר הוקמה בצומת הרחובות רחוב חסן שוקרי-ברוולד, מול בניין עיריית חיפה. על הכיכר ניצב פסלו של האמן - "אחוות אחים".

גלריה