שו"ת יד אליהו, מהדורה ראשונה. הגהות חתומות בכתי"ק ה'אור שמח'

שו"ת יד אליהו, מהדורה ראשונה. הגהות חתומות בכתי"ק ה'אור שמח'

ספר שאלות ותשובות יד אליהו, לרבי אליהו ב"ר שמואל מלובלין. אמשטרדם, תע"ב [1712]. מהדורה ראשונה. עותק מיוחס. בין דפי הספר מופיעות שלוש הגהות ארוכות ביותר [כ-200 מילה] בעצם כתב יד קדשו של גאון הגאונים ובעל המופת רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק. ככל הנראה לא נדפס.

ההגהות הינן כאמור נדירות בארכן, בנות [50-90] מילים כל אחת וככל הנראה לא נדפסו בספרי האור שמח. האור שמח אמנם מזכיר בספריו את ה'יד אליהו', אך למיטב בדיקתנו ההגהות שלפנינו לא מוזכרים שם. שתיים מתוך שלושת ההגהות חתומות: "מ"ש כהן" ו"מאיר שמחה כהן" (בהתאמה).

בדור שקדם לאור שמח היה הספר בבעלות הגאון רבי יעקב יהודה פפערשא, מדייני המבורג ומחבר ספר לשם זבח (אלטונה, תקכ"ז). שהותיר עליו את חתימת יד קדשו בראש הדף שאחרי השער, חתימה נאה: "לה' הארץ ומלואה, הק' יעקב יהודא ליב בן הרב הגדול מוהר"ר חנוך זונדל זצ"ל מפפערשא".

המחבר רבי אליהו ב"ר שמואל מלובלין [ת"כ-ת"ק], למד בבריסק דליטא היה אב"ד בכמה קהילות בפולין ובליטא, ולבסוף התישב בעיר אייבשיץ שבמדינת מעהרין שם נשרפו כל נכסיו ורק כתבי ידו נשארו. בהקדמה הוא כותב שבעקבות כך החליט להדפיס את הספר שלפנינו. ראה: אברהם יערי, מחקרי ספר, עמ’ 50-48.

בעלי הספר הראשון הגאון רבי יעקב יהודה ליב פפערשא - רבי ליב פפערשא [ת"ע-תקל"ט], מחכמי אלטונא והאמבורג ור"מ ה'קלויז' הנודע. תלמיד רבי יעקב הכהן מפפד"מ בעל "שב יעקב" ודיין אצל רבי יונתן איבשיץ בהמבורג. היה מגדולי מקורביו של רבי יונתן איבשיץ ועמד לצדו בזמן המחלוקת, ואף מילא את מקומו של רבי יונתן אייבשיץ עד למינויו של רבי דוד ברלין כראב"ד. השם "פפערשא" דבק בו על שם עיר הולדתו בבוואריה. כיום היא חלק מהעיר אאוגסבורג. 

בעלי הספר השני וכותב ההגהות הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק [תר"ג-תרפ"ו], בעל ה'אור שמח' וה'משך חכמה'. כיהן במשך כארבעים שנה כרבה של דווינסק. נודע כגאון וצדיק מופלג, וכבר בחייו התפרסם כבעל מופת נורא שהניסים שחולל הרעישו את ליטא.

    האור שמח היה מגדולי דורו וממנהיגי היהדות. עוד בדורו נתקבל ספרו אור שמח כאחד מספרי היסוד החשובים של הלמדנות התורנית ונדפס מאז במהדורות רבות. לאחר פטירתו נדפס חיבורו הגדול על התורה 'משך חכמה'. ידוע כי בספר "משך חכמה" פרשת בחוקותי (ויקרא פרק כו), צופה רבי מאיר שמחה ברוח קדשו, את חורבן אירופה עקב התקרבות היהודים להשכלת ברלין והדמותם לאומות העולם.

    מפורסם הסיפור אודותיו [הגרש"ז אוירבך והרבה גדולים נהגו לספרו], שבתחילת כהונתו כרב העיר דווינסק והוא אברך צעיר לימים, עלה על גדותיו נהר הדווינא הזורם לאורך העיר דווינסק ואיים להציף את כל בתי העיר. לתושבים לא הייתה כל דרך טבעית להתגונן והכמרים הנוצרים יצאו להטיל את כישופיהם ותפלותיהם על הנהר, אך כמובן שמאומה לא עזר. בצר להם הם הורו להביא את הרב היהודי הצעיר שזה עתה מונה בכדי שהוא יצליח היכן שהם אינם מצליחים. לרבי מאיר שמחה לא היו מדי הרבה ברירות והוא נענה לקריאתם. בבואו נעמד על גדת הנהר ואמר: "גוזרני עליך שר של ים שתחזיר את הנהר לאחוריו" וכאשר מאומה לא קרה, הוסיף רבי מאיר שמחה ואמר "אם לא תחזור לאחוריך אטיל עליך חר"ם בכוח התורה" והנהר חזר לאחוריו! בדרך חזרה לביתו נשאו אותו הגויים על כתפיהם מרוב שמחה ותודה והדבר פורסם בעיתונות וגרם לקידוש ה'.

       

[2], צח דף (יש עותקים שנוספו להם 2 דפים שנדפסו לאחר הדפסת הספר). 32 ס"מ. שוליים רחבים במיוחד.

מצב טוב. כתמי זמן. שולי השער הלבנים העליונים קצוצים מעט. שפשופים בשולי כמה מהדפים הראשונים. כריכת קלף עתיקה, עם פגמים קלים בשוליים.