ספר הרוקח עם הגהות בכתב יד קדשו של רבינו היעב"ץ

ספר הרוקח עם הגהות בכתב יד קדשו של רבינו היעב"ץ

ספר הרוקח. חיבור הלכתי קדום, מאת רבי אלעזר מגרמיזא. קרימונה, שי"ז [1557]. הגהות בעצם כתב יד קדשו של רבינו יעב"ץ.

מהדורה קדומה ויפה של הספר החשוב ספר הרוקח, מחשובי ספרי ההלכה של אחד מגדולי ישראל הקדמונים, שלצד הלכות תפילה ומועדים, איסור והיתר, ונשים, משולבים דברי יראה ותשובה. בהקדמה מאת המדפיסים הם תוקפים בחריפות את המגיה של מהדורת פאנו [שנת רס"ה], שהותיר שגיאות רבות, ומצדדים שאולי אשמים בכך המדפיסים הנכרים. אכן מהדורה זו החשבת למהדורה מוגהת.

בדפי הספר ארבע הגהות בכתב יד קדשו של היעב"ץ, שלוש מהגהות אלו מוזכרות בספריו של היעב"ץ !

הגהה אחת ארוכה במיוחד, כוללת פירוש לדברי הרוקח בהקדמה, פירוש על דרך הרמז. פירוש זה נדפס כתשובה בספר שאילת יעב"ץ חלק ב, שאלה פו.

הערה הלכתית בדיני נישואין ואבלות, נדפסה כתשובה בספר שאילת יעב"ץ חלק ב, שאלה קפג.

הערה הלכתית נוספת, מוזכרת במור וקציעה סימן נא.

רבי יעקב עֶמְדין [תנ"ח-תקל"ו], מגדולי הרבנים שקמו בישראל, נודע בכינוי יעב"ץ (ראשי התיבות של שמו, יעקב בן צבי) היה בנו של ה'חכם צבי, היה מגדולי דורו, לא הסכים לכהן כרב, פוסק מובהק, היה בקי בכל מקצועות התורה.

האדמו"ר בעל הדברי חיים מצאנז סיפר שהבעש"ט אמר על רבי יעקב עמדין: "היעב"ץ כל היום הוא דבוק בעולמות העליונים". כמו כן בספר צרור החיים (בילגוריי תרע"ג) מסופר: "חמשה בנים היו לו להחכם צבי, ועל כולם אמר הבעש"ט שהופיע עליהם רוח הקודש, ואחד מהם הפליג מאד בשבחו ולא גילה מי הוא, רק החברים אמרו שכוונתו על הרב הגאון הקדוש מהר"ר יעב"ץ זצ"ל, זי"ע".

חותמות בית המדרש קלויז באלטונא (מקום מגוריו של היעב"ץ). שתי הגהות נוספת בשני כתבי יד אחרים. חתימות בעלים קדומות, בשער.

מאיר בניהו, הדפוס העברי בקרימונה 8.

[4] צא דף, 28 ס"מ.

מצב טוב. 4 דפים ראשונים רופפים. השער מעותק אחר. כריכת עור עתיקה.