כיפת ה'שפיץ' של האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין - גדול אדמו"רי רוז'ין

כיפת ה'שפיץ' של האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין - גדול אדמו"רי רוז'ין

"כל חפץ הבא מיד אדם קדוש אם נושאו אדם חולה רחמנא ליצלן, הכח החיצוני בורח מפניו וממילא מתרפא" (הה"ק ר' משה מקאסוב בעל לקט עני)

בטנת כיפת ה'שפיץ' של גדול אדמו"רי רוז'ין בדורו, האדמו"ר "בעל רוח הקודש" רבי ישראל מהוסיאטין זיע"א, נכדו הישיר (בן בנו) של רבי ישראל מרוז'ין. בשושלת המלכות רוז'ין היו נוהגים (מאז ומעולם ועד היום הזה) לשמור את חפצי הקודש של ראשי השושלת, בחדרי אוצרות מיוחדים, ובפרט את 'כתר המלוכה' - השטריימל הרוז'ינאי, שלא הוצא מעולם למכירה. לפנינו חפץ הקדושה הרוז'ינאי הנדיר, המלכותי והחשוב ביותר, המוצג לראשונה במכירה פומבית.

כידוע, אדמו"רי בית רוז'ין נוהגים לחבוש לראשם שטריימל רוז'ינאי גבוה. כדרכו המלכותית של ראש השושלת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שכונה 'מלך ישראל', המשיכו צאצאיו להתנהג בהנהגות פאר, בבניית בתים ובתי כנסיות מפוארים. לבושם של האדמו"רים מרוז'ין אף הוא היה שונה משאר האדמו"רים בזמנם, והם חבשו לראשם שטריימל ייחודי, עם כיפה מחודדת בולטת למעלה מהשערות, כעין כתר מלוכה. 

כיפת ה'שפיץ' שלפנינו, אינה אך ורק כיפתו של הרבי בלבד. בהיותה חלק מהשטריימל החסידי היא מסמלת את ספירת ה'כתר' - הספירה הגבוהה והמקודשת ביותר. שהרי כבר האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ דרש את ראשי התיבות של המילה שבת: 'ש'טריימל ב'מקום ת'פילין'. וכן אומרים בשם כ"ק בעל ישועות משה מוויז'ניץ ששטריימל הוא 'שטר מאלקים'. קל וחומר ה'שפיץ' הרוז'ינאי המסמל את 'כתר המלוכה' בעצמו.

לא זו אף זו, הרי שהכיפה שלפנינו עטפה דרך קבע את ראשו הקדוש של הרבי, בשבתות ובמועדים, ללא שום חציצה. ותחתיה היה הרבי עובד את עבודתו הנוראה בקדושה ובטהרה, בתפילותיו הנודעות בהן רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע ובשולחנותיו הטהורים בהם רוח הקודש הייתה מדברת מתוך גרונו. כמפורסם.

את בטנת הכיפה שלפנינו קיבל מהעיזבון, הגה"ח המפורסם רבי פנחס בלאנק, מקורבם של האדמו"ר מהוסיאטין ושל רבי שלומ'קה מזוועהיל. (במאמר המוסגר נוסיף שהגה"ח רבי פנחס אף הוא היה אדם מורם מעם ובעקבות חלום שלו נוסדה סגולת ה'שני חמישי ושני' על קברו של האדמו"ר רבי גדליה משה מזוועהיל; ראה קישור: קונטרס מעיינות החיים עמ' יב). מצורף אישור חתום מאת בנו הגאון רבי יצחק בלאנק, מחבר הספר ההלכתי החשוב נחלת יצחק, על אותנטיות הכיפה ועל כך שאביו קיבל אותה בעת חלוקת החפצים לאחר פטירת האדמו"ר מהוסיאטין.

האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין [תרי"ח תש"ט], היה זקן אדמו"רי רוז'ין בדורו והיה נכדו הישיר האחרון של קדוש ישראל מרוז'ין (הוא היה בנו של האדמו"ר רבי מרדכי שרגא-פייבוש מהוסיאטין שהיה בנו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין). כל גדולי דורו ללא יוצא מן הכלל קראו אחריו "מקודש מקודש" (בחסידות בעלז מקובל שכאשר רבי אהרן מבעלז היה מזכיר את הכינוי 'הרבי' ללא שם לוואי כוונתו הייתה לרבי מהוסיאטין והוא אף כינה אותו: "צדיק יסוד עולם"!). רבי ישראל היה אולי היחיד מגדולי האדמו"רים שצפה את השואה טרם החלה והאיץ בחסידיו לעזוב את אירופה ולעלות לארץ ישראל בהכריזו "השאירו הכל מאחוריכם והימלטו על נפשותיכם - אפילו רק נעלי-בית לרגליכם!". ידוע ומפורסם הסיפור המופלא בעת העצרת על קברו של בעל ה'אור החיים' הקדוש, כאשר הישוב היהודי בארץ ישראל היה בפחד ואימה מפני פלישת הנאצים לארץ. הרבי מהוסיאטין שהשתתף בעצרת הודיע לסובביו מיד בסיום העצרת שאין ממה לחשוש והנאצים לא יכנסו לארץ ישראל, לפליאת הנוכחים סיפר הרבי שראה את שם ה'הויה' מאיר באור יקרות מעל קברו של ה'אור החיים' וזה לו לסימן שלא תהיה לנאצים שליטה בארץ ישראל, ואכן למרבה הפלא ובניגוד לכל הציפיות, לאחר הנצחונות בכל החזיתות ברחבי העולם, דווקא במצרים באיזור הכי פחות מוגן, נהדף הגנרל רומל והנאצים נחלו מפלה.

בקהילות ישראל מכל התפוצות חיזרו במיוחד, כסימן למזל טוב, לחבוש באירועים משמעותיים בחיים (ברית מילה, פדיון הבן וחתונה) כיפה שהייתה בשימושם של גדולי הדור. הכיפות היו בדרך כלל רכושם של צאצאי הצדיקים או של בעלי הון שרכשו אותם בממון רב והם היו נוהגים בעין טובה להשאילם לבעלי השמחות (עד שקמו אינשי דלא מעלי שהיו חומדים את חפצי הקודש לעצמם ומאז פסקו מלהשאילם). בעלי הכיפות בעצמם היו נוהגים לחבשם לראשם כסגולה גם בימים הנוראים בראש השנה וביום כיפור או בעת מחלה חלילה.

מפרט: כיפת שפיץ מחודדת, עשויה בד כחלחל איכותי ועבה במיוחד. גובה השפיץ כ-14 ס"מ, וקוטר הכיפה אף הוא כ-14 ס"מ.

מצב טוב מאוד.

* מצורף מכתב מקורי מאת ראש ישיבת טשעבין הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל אל המוכר הגאון רבי יצחק בלאנק, בו הוא מכנהו "האבר"ך כמדרשו מופלא ומופלג בתורה ויראה".