תעודת סידור הקידושין של הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין בחתימת מסדר הקידושין רבי יוסף חיים זוננפלד

תעודת סידור הקידושין של הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין בחתימת מסדר הקידושין רבי יוסף חיים זוננפלד

מסמך היסטורי נדיר וחשוב במיוחד. תעודת סידור הקידושין של הגאון הנודע רבי יצחק ירוחם דיסקין בנו יחידו של המהרי"ל דיסקין בחתימת יד קדשו של מסדר הקידושין רבי יוסף חיים זוננפלד. ובחתימת יד קודשם של שני העדים רבי דובער עפשטיין בן ה'ערוך השולחן' והגאון רבי משה ליב ברנשטיין.

מתוך התעודה אנו למדים ש'מסדר הקידושין' היה רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה ידיד נפשו של החתן, וגם דעה אחת עם בעלה הראשון של הכלה. המזכיר ר' ראובן שלמה יונגרייז היה מקורב מאוד לבית משפחת ר' שלמה יהודה.

רבי יוסף חיים זוננפלד [תר"ט-תרצ"ב 1848-1932] מגדולי הדור ומנהיג היהדות החרדית בארץ ישראל, שימש כרבה הראשון של העדה החרדית בירושלים. תלמידם של ה'כתב סופר' ורבי אברהם שאג. נודע בצדקתו, בקדושתו, ובפקחותו הרבה וזכה לכינוי "מרא דארעא דישראל" - "בעל הבית של ארץ ישראל".

רבי יצחק ירוחם דיסקין נולד בשנת תקצ"ט, והיה בנו יחידו לאביו רבי יהושע ליב דיסקין, והיה תלמידו מובהק לאביו הגדול. לראשונה נשא לאשה את בת הנגיד ר' זכריה זקלינד, ברם היא נפטרה בצעירותה, וב-תרס"ד נשא לזוו"ש את ינטה בת ר' דוד פישהויף, והם התיישבו בעיר אומן. בשנת תרל"ז עלה אביו ירושלימה ואילו הוא נותר ברוסיה. לאחר פטירת אביו בשנת תרנ"ח, ביקשו ממנו החוג של תלמידי רי"ל שיעלה ארצה וימלא את מקומו, ברם הוא סירב בתוקף. רק אחרי שידולים ולחצים נענה לבקשתם ועלה ירושלימה בשנת תרס"ח. כעבור שנה נפטר רב העיר הלא הוא רבי שמואל סלאנט. עם פטירתו הרב הוצע לו לקבל את רבנות העיר, וסירב. לאחר מלחמת העולם הראשונה, והעיר נותרה ללא מנהיג, שוב פנו אליו, וסירב. כמה שנים לאחר שוך הדי המלחמה, בשנת תרפ"ד נשא למרת הניה רבקה דריבן, כפי שאנו למדים מתעודת הנישואין.

מרת הניה רבקה הייתה בתה של הרב משה צבי מנקין ואלמנתו של הרב שלמה יהודה דריבן. רבי משה צבי היה אביו של ר' אריה ליב אבי ר' פתחיה מנקין אב"ד בוויטבסק, ומח"ס 'כרם פתחיה'. בעלה ר' שלמה יהודה היה יליד העיר פולטובה ובימי עמידתו עבר לאמריקה בשנת תר"ן לערך, והתיישב בפילדלפיה. לאור המצב הרוחני הירוד שם, בנה לעצמו חצר משלו, בה חינך את ילדיו, כחומה בצורה שלא ינשבו בה רוחות רעות. ר' שלמה יהודה הצליח בנכסיו, וגם הצליח לחנך את כל צאצאיו בדרך המסורה, עובדה נדירה ביותר בימים ההם. עוד בצעירותו בפולטובה, היה תלמיד מובהק לרב העיר רבי אליהו עקיבא רבינוביץ, שהיה מראשי הלוחמים נגד התנועה הציונית. עמדה נוקשית זו השריש גם לתלמידו ר' שלמה יהודה, וכך חינך את בני ביתו. ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עלה הוא ואשתו כדי לבקר או להתיישב בארץ ישראל. הם התיישבו ביפו היות ומרת דבורה אשת ר' משה צבי מנקין, הייתה גרה ביפו. ר' שלמה יהודה ואשתו שכרו דירה, שהייתה סמוך ונראה לביתו של הרב קוק זצ"ל [ברחוב אחווה 21]. עם פרוץ המלחמה 'נתקעו' בארץ, ללא משען כלכלי, והסתובבו במושבות כדי להחיות את נפשם. ברם, בהיותם ב'זכרון יעקב', מת מרעבון, רח"ל בשלהי חודש תשרי תרע"ו. ואשתו זו, נישאה לר' יצחק ירוחם, שכל כך דאג עבורו ועבור אנשי חוגו. ברם כעבור שלושה חודשים [!] נפטר ר' יצחק ירוחם, והיא התאלמנה שוב. ללא קרובים וללא קורת-גג, אז קירב אותה הרב קוק, ודאג לחדר מגורים עבורה, בחצירו [!] בחצר 'בית-דוד' (היא נפטרה בשנת תש"ח).

שני העדים: ר' דובער עפשטיין היה בנו בכורו של בעל 'ערוך השולחן', כבר בצעירותו היה קשור לאגודות שמטרתן הייתה לרכוש קרקעות בא"י וליישב אותן. בשנת תרס"ח, לאחר פטירת אביו הגדול, הוצע לו למלא את מקומות ברבנות 'נובהרדוק', אולם הוא סירב בנימוק שישיבת א"י חביבה עליו יותר מן הרבנות. ואכן כעבור שנתיים עלה ארצה והתיישב בירושלים. תיכף נתכהן לנהל כמה מוסדות וארגונים. הוא היה בידידות הם עם מחנהו של הרב זוננפלד והן עם מחנהו של הרב קוק.

הרב משה ליב ברנשטיין כיהן כרב בניו ג'רסי, ולאחר מלחמה"ע הראשונה עלה ארצה והתיישב בירושלים וכיהן כיו"ר העדה החרדית. ידוע ששני המחנות בעיר ניצלו את אותו שם למפעלם. המחנה הכללי כונתה 'ועד העיר ליהודי ירושלים', ואילו ה'עדה החרדית' כונתה 'וועד העיר לקהלת האשכנזים', למרבה הפלא, בתעודה זו מחקו את המילה 'העיר'!

[יריעה זו נכתבה ע"י הרב יחיאל גולדהבר נכדו של מרת הניה רבקה].

[1] דף גדול, 38X24 ס"מ.

מצב טוב-טוב מאוד. נקבי תיוק. קמטים קלים. סימן קיפול.