Bidspirit auction | לראשונה במכירות – ”מציץ ומליץ”,
לראשונה במכירות – ”מציץ ומליץ”, הוויכוח בין חכמי איטליה על ניגון ברכת כהנים, המיוחס לגאון רבי מרדכי צהלון, דפוס ראשון, ויניציאה תע”ה - ספר קטן שנדפס בעילום שם, ”להצדיק את הצדיק... ה”ה המשכיל כמ”ר נחמיה ב”ר ברוך הכהן יצ”ו מעיר פירארה המפוארה”, בשאלה איך מנגנים את ברכת כהנים בלי לקלקל את טעם המילים. יש בו מכתבי רבני איטליה של אותו דור, ועדות על מה שהנהיג המקובל האלקי רבי נתן שפירא בריג'יו. נדפס פעם אחת בדורו ולא נדפס שוב כמעט שלוש מאות שנה, ולא ידוע לנו שהופיע עד היום במכירה פומבית. השאלה נוגעת לכל כהן ולכל בית כנסת. הוויכוח היה על מנהג הכהנים להאריך בניגון על אות הכ”ף שבסוף המילים ”וישמרך”, ”אליך” ו”ויחנך” . מתוך הניגון יצא שהמילים נשמעו מלרע במקום מלעיל. רבי פנחס חי ענו כתב על זה פסק בקונטרס ”תוספת בכורי קציר”, והגאון רבי יצחק למפרונטי, בעל ”פחד יצחק” , קיים את פסקו להלכה. מציץ ומליץ בא להשיב על הפסק הזה ולהגן על הכהן מפירארה, וכמו שכתוב בשער, הוא בנוי ”על יסודי מקרא משנה וגמרא” . הספר יצא בלי שם המחבר, אבל השם עצמו מגלה אותו: ”מציץ” הוא ראשי תיבות ”מרדכי צהלון ישמרהו צורו” . לכן מייחסים אותו לגאון רבי מרדכי צהלון , שהיה רבה של פירארה אחרי אביו רבי יעקב צהלון, דיין ראשי שם, וגם רופא. ובכל זאת נדפסו תשובות רבות שלו בתוך ספר פחד יצחק עצמו, אף שבספר הזה הוא עומד כנגדו. בחלק ”אגרות הראשונות” נדפסו מכתבי רבני הדור. ביניהם מכתבו של הגאון רבי יהודה בריאל ממנטובה (תס”ו), שמזכיר את מנהג הכהנים ”בארצות אשכנז ופולין”, ומכתב המקובל רבי בנימין הכהן ויטאלי מריג'יו (תשרי תס”ז), שמביא את הוראת הגאון רבי שמואל אבוהב שלא לשנות מנהג מפני המחלוקת. עוד נדפסה בספר עדות מריג'יו (תס”ז), שבתחילה היו הכהנים שם מאריכים בכ”ף, ”עד שבא לדור כאן המקובל האלהי כמהר”ר נתן שפירא זכר צדיק וקדוש לברכה , והוא בחכמתו מוחה בידם, והנהיג להאריך ברי”ש של וישמרך, ובלמ”ד של אליך, ובנו”ן של ויחנך”. רבי נתן שפירא, בעל ”טוב הארץ” ובן אחי המגלה עמוקות, חי בריג'יו ונפטר שם בערך בשנת תכ”ז. הספר כלל גם רישום בתווים של ניגון ברכת כהנים, אחד המקורות הקדומים לניגון הזה בבית הכנסת. הוויכוח נמשך בין חכמי איטליה משנת תס”ו עד תע”ה, ובשנת תשפ”ג חזרו ולמדו אותו בספר ”נעימת הכהנים”, שנבנה סביב הספר הזה. בעותק שלפנינו חסרים הדפים עם התווים. נדפס בויניציאה ”בבית בראגאדין”, מבתי הדפוס העבריים הוותיקים שם. עותקים ממנו נמצאים בכמה ספריות, אבל בשוק כמעט שאינו נראה , וזו הפעם הראשונה שהוא מוצע במכירה. ויניציאה, תע”ה [1715]. דפוס בראגאדין. דפוס ראשון. חסרים דפי התווים.