Bidspirit auction | חתימת יד קדשו של הרה”ק

חתימת יד קדשו של הרה”ק דער ”גוטער איד” ר' יחיאל מאיר מגוסטינין על משנה תורה ח”ב פיורדא תקכ”ה - רמב”ם שמנה תורה חלק ב' נשים קדושה פיורדא תקכ”ה בדף השער חתימה וחותמת זה הספר שייך לי הק' מאיר יחיאל ליפשיץ בהמנוח מ' יעקב צבי וגם חותמת בנו ליבוש בהרב מאיר יחיאל זצ”ל ליפשץ גאסטינין ועוד חתימות ישכר בער במ”ה יהודא ליב ועוד לה' הארץ ומלואה הק יוסף מייזליש רבי יחיאל מאיר ליפשיץ[1] (הרי”ם מגוסטינין) (ה'תקע”ו, 1816 - כ”א בשבט ה'תרמ”ח, 1888) שנודע בכינויים 'בעל התהלים' או 'היהודי הטוב מגוסטינין' היה ממנהיגי החסידות בפולין לאחר פטירת רבו רבי מנחם מנדל מקוצק. חייו נעוריו נולד בעיירה אופוטשנה שבפולין לרבי יעקב צבי, חתנו של רב העיירה רבי יהודה לייב ליפשיץ, שנפטר כשלוש עשרה שנה לפני הולדת רבי יחיאל מאיר. בילדותו, נפטרו הוריו, ואחי אימו רבי שמואל נח ליפשיץ אב”ד טורבין (ה'תק”מ (בערך) ה'תקצ”ב) (1780–1832), מונה להיות לו לאפוטרופוס. בבית דודו הושפע מתנועת החסידות, שכן דודו היה מתלמידי המגיד מקוז'ניץ והחוזה מלובלין. בנעוריו למד אצל רבי משה יהודה לייב זילברברג מקוטנא. לאחר נישואיו, היה סמוך על שולחן חותנו רבי לייביש בגוסטינין, התמסר לתורה ועבודה והתנהג בדרך החסידות ובפרישות[2] לאחר שחמיו נפטר, פתח מכולת למוצרי טבק לפרנסתו. חנותו נוהלה בידי אשתו והוא המשיך בלימוד התורה. הגעתו לקוצק בהשפעת רבי מאיר סאניק מווארקא[3], המכונה רבי מאיר קוואלער[4], מתלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחה, נסע יחיאל מאיר לרבי מנחם מנדל מקוצק, והפך להיות מגדולי תלמידיו[5]. רבי יחיאל מאיר העריץ את רבו, והתבטא אודותיו שכאשר היה מניע את השטריימל שלראשו, היו מתנועעים עמו כל העולמות[6]. בשנת ה'תר”ו התפנתה משרת הרבנות בגוסטינין לאחר שהרב שלמה מחסידי קוצק עבר לכהן כאב”ד בשעראדז, נכנסו חסידי קוצק שבעיר לשאול את הרבי מקוצק את מי לקבל כרב והשיב, הלא 'יש לכם את האברך יחיאל מאיר', וחזרו לביתם עם אגרת מנאמן ביתו של הרבי מקוצק רבי הירש טומשובר בשם הרבי מקוצק שיקבל על עצמו את הרבנות קשריו עם רבנים אחרים לאחר פרישת הרבי מאיזביצא מקוצק התלבט רבי יחיאל מאיר האם לעזוב או להישאר, הלך בדרך וישב בפרשת דרכים עד שנראה לו כעמוד אור והלך אחריו וחזר לקוצק. לאחר פטירתו של רבו המובהק והראשון רבי מנחם מנדל מקוצק בשנת ה'תרי”ט, נסע לרבו רבי יצחק מאיר אלטר מגור בעל 'חידושי הרי”מ', ולאחר פטירתו בשנת ה'תרכ”ו נסע רבי יחיאל מאיר לרבי אברהם לנדא מטשכנוב (אביהם של רבי זאב וולף מסטריקוב ורבי דוב בעריש מביאלה). בתקופה זו ביקר גם אצל רבי יעקב אריה גוטרמן, הרבי הזקן מראדזימין. בין חבריו ניתן למנות את רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור, שאמר שכאשר הוא מתפלל ואומר 'ושים חלקנו עמהם' (מתפילת עמידה) הוא חושב על הרבי מגוסטינין[9]. כמו כן, היה לו ידידות גדולה עוד מימי קוצק עם רבי אברהם בורנשטיין בעל ה'אבני נזר', [10] ועם רבי זאב וולף מסטריקוב[11]. ורבנים ופוסקים נוספים. קשר מיוחד היה לו עם רבי ישראל יהושע מקוטנא ופעלו יחדיו להקטין מחלוקות. [12] על ההסכמה' שכתב הרב מקוטנא למו”ל של הספר ההלכתי של רבי יעקב גזונדהייט מוורשה 'תפארת יעקב', ר' דוד געלבוים ור' יהושע פאלק הירשביין, הוסיף רבי יחיאל מאיר 'גם אני מבקש מכבוד אחב”י [אחינו בני ישראל] על כל הנ”ל לטוב'. יום א' ר”ח כסליו תרמ”ו. הכתרתו לאדמו”ר מאז שהפך להיות מחבורת תלמידיו המובחרים של הרבי מקוצק, פנו אליו רבים שיהיה אדמו”ר. דבר זה נעשה רק בשנת ה'תרל”ה (1875), לאחר פטירתו של רבי אברהם מטשכנוב. אז ייסד ישיבה גדולה בגוסטינין, שם קבע את מרכז חסידיו. הנהגותיו רבי יחיאל מאיר נהג להרבות בצדקה. כמו כן, היה מקפיד על מצוות הכנסת אורחים, ולפעמים לא אכל כי לא מצא אורח שיאכל עמו. רבי יחיאל היה גם מעורב בחיי הציבור היהודי בפולין. הוא חתם, בין השאר, על כרוזי האיסור על ספרי מינות והעדפת השימוש באתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי קורפו. כמו כן, רבי יחיאל מאיר הרבה בקריאת ספר התהלים, וקבע שקריאה בו יכולה לעזור בריפוי כאבים שונים. פטירתו רבי יחיאל מאיר נפטר בכ”א בשבט ה'תרמ”ח (1888). לאחר הלווייתו, אמר רבי אברהם מסוכטשוב לנכדו רבי דוד: ”חבל שלא לקחתיך עימי לגוסטינין - שם ראינו יהודי אמיתי”. בניו ותלמידיו בניו רבי ישראל משה ליפשיץ (נפטר ב-1918) האדמו”ר מפרושקוב, אף הוא תלמיד חכם קוצקאי. את מקומו ירש בנו רבי מנחם מנדל (נפטר ב-1934) שניהל חצר קטנה בוורשה. רבי לייביש ליפשיץ. חתנו היה רבי אהרן יעקב זילברשטיין. תלמידיו רבי שמעון מנדל מגורבטשוב, ממקבצי תורתו בספר 'מי הים'. רבי נתן נטע מקוליבעל, ממקבצי תורתו בספר 'מי הים'. רבי יעקב חיים זעליג מלוברנץ, בעל 'ויחי יעקב' - כתב על רבו הספד גדול והרבה לכתוב מתורתו בספרו. מצב בינוני פגעי עש דף הראשון והאחרון מנותקים