רבן של ישראל - רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

רבן של ישראל - רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

רבן של ישראל - רבי שלמה זלמן אויערבאך

נולד בשכונת שערי חסד בירושלים לצביה ולרב חיים יהודה לייב אוירבך, ראש ישיבת המקובלים שער השמים. משפחת אביו היא משפחה חסידית, מצאצאי בעל תולדות יעקב יוסף מפולנאה (אבי המשפחה היה הרב אברהם דוב אוירבך, חתנו של בעל ה'תולדות יעקב יוסף', שהיה מחותנו של הבעל שם טוב). משפחת אמו, צביה, היא בת למשפחת פרוש הירושלמית, והוא נקרא על שם אבי אמו, הרב שלמה זלמן פרוש.

למד בתלמוד תורה עץ חיים, בפרט אצל הרב אברהם חיים הקלמן[1]. לאחר מכן למד בישיבת עץ חיים, שם היה לתלמידו המובהק של הרב איסר זלמן מלצר, שהסכים על ספרו מאורי אש שיצא לאור בשנת תרצ"ה, ואף הביא מתורתו בספר אבן האזל. ספרו זה, שהוציא בגיל 24, קיבל הסכמות גם מהרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב אברהם יצחק קוק, אביו הרב חיים יהודה לייב והרב אבא יעקב הכהן בורוכוב[2]. בי"ד באדר ה'תר"צ נישא לחיה רבקה רוחמקין. לאחר נישואיו למד בישיבת עץ חיים ומשנת תרצ"ה למד אחר הצהרים גם בכולל של הרב צבי פסח פרנק, "מדרש בני ציון", שהתמקד בסדר זרעים ובהלכות מצוות התלויות בארץ. את חידושיו פרסם בביטאון המוסד כרם ציון ובספרים מעדני ארץ על שביעית ותרומות. כמו כן למד בבית המדרש אוהל תורה, בראשות הרב שמואל יצחק הילמן בשכונת רחביה.

עשה "שימוש חכמים" אצל "הגאון מטשיבין" - רבי דב בריש ווידנפלד, רבי שמשון אהרון פולנסקי מטפליק, רבי זליג ראובן בנגיס ורבי ליב הורביץ. נודע כפוסק חדשני ומקיף, הבקי בחידושי הטכנולוגיה. באדר ה'תש"ט התמנה כראש ישיבת קול תורה, תפקיד שבו שימש במשך 46 שנה, עד לפטירתו. גר כל חייו בשכונת שערי חסד בירושלים. היה מפורסם בעדינותו כלפי הזולת ובמאור פניו כלפי כל מי שפגש בו. אף על פי שהוצעו לו תפקידי רבנות כמו רבנות העיר ירושלים, הרב אוירבך לא הסכים מעולם לשאת במשרה רבנית נוספת. עם הקמת בית הדין הגדול לערעורים נתבקש על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לשמש כדיין שם, ובעצה עם החזון איש סירב גם להצעה זו[דרוש מקור]. הרב אוירבך הפך במהרה לסמכות תורנית שרבים מהארץ ומחו"ל פנו אליה. כיהן כנשיא המרכז הארצי לטהרת המשפחה[3].

על אף שנמנה עם הציבור החרדי, היה מקובל על כל פלגי היהדות הדתית האורתודוקסית. הרב אוירבך חלק כבוד רב לרב אברהם יצחק הכהן קוק, שאותו כינה "מרא דאתרא דארץ ישראל" וכן "הרב" סתם. הרב קוק סידר את הקידושין בחתונתו, שימש כהכהן הפודה לבנו בכורו, לימים הרב שמואל אוירבך, וכסנדק לבנו השני, לימים הרב אברהם דב אוירבך[4], וכאמור לעיל אף נתן הסכמה לספרו הראשון "מאורי אש"[5]. הוא סירב לשמוע פסקי הלכה של רב שזילזל בפומבי בכבודו של הרב קוק[6]. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים תש"ג-תש"ד. גם בנושא חיילי צה"ל, הביע הרב אוירבך עמדה מעט שונה מהמקובל בסביבתו החרדית, כאשר השיב לבחור בישיבה שביקש רשות לנסוע בתקופת הלימודים לקברי צדיקים בצפון כך: "בשביל להתפלל על קברי צדיקים יש צורך לנסוע עד הגליל? כשאני מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני הולך להר הרצל, לקברי החיילים שנפלו על קידוש השם"[7]. עם זאת, בעצמו לא הרבה להתפלל על קברי צדיקים[8].

התרחק מעיסוק פוליטי. בשנת ה'תשמ"ח (1988) סירב להביע עמדה בשאלת הפילוג בתנועת אגודת ישראל[9].

נפטר בירושלים בכ' באדר א' ה'תשנ"ה (1995), ובהלווייתו השתתפו, לפי הערכת המשטרה, כשלוש מאות אלף אנשים. נקבר בהר המנוחות בירושלים.

על שמו שכונת רמת שלמה בירושלים. כמו כן הוקמו על שמו ישיבת משכן שלמה בירושלים, רשת הכוללים והישיבות עטרת שלמה, תלמוד תורה חכמת שלמה בירושלים וישיבת חכמת שלמה בבני ברק. על שם ספרו קרוי רחוב "מנחת שלמה" בערים פתח תקווה, ביתר, בית שמש ונתיבות.