לשאלת הפועלת - מצע לוועידה הרביעית של הפועלות בארץ ישראל. הוצא על ידי מפלגת פועלי ארץ ישראל ב 24 נובמבר 1931. ...

לשאלת הפועלת - מצע לוועידה הרביעית של הפועלות בארץ ישראל. הוצא על ידי מפלגת פועלי ארץ ישראל ב 24 נובמבר 1931. המסמך עוסק בפעילות מועצת הפועלות, שקמה על מנת לארגן את הפועלות ולהילחם להגנת זכויותיה בעבודה ולשיווי זכויות בכלל. מתייחס לכך שלא חל שינוי לטובה במצב הפועלות ובוחן את הסיבות לכך ומה יש לעשות על מנת להצליח במאבק.

מצב: שמור וטוב. דפים מצהיבים, קשקושים בעפרון.15 עמודים, אורך 17.5 ס"מ, רוחב 12 ס"מ. 

תנועת הפועלות הייתה ארגון נשים פמיניסטי-ציוני, שהוקם בשנת 1921 ופעל כחלק מהתארגנות העובדים בהסתדרות הכללית. תנועת הפועלות התקיימה בתקופת היישוב בארץ ישראל ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.

בגופים השונים שהרכיבו את התנועה הציונית במזרח אירופה היה רוב גברי ובהתאמה גם ההנהגה הייתה גברית. אמנם, לארגונים אלו הייתה אידאולוגיה שוויונית אולם לנשים שנמשכו לפעילות בגופים אלו התאפשר לעסוק בעיקר בתפקידים נשיים מסורתיים בתחומי סיוע, תרבות וחינוך וכן בגיוס כספים.

כאשר עלו לארץ ישראל, היו רוב החלוצות בנות העלייה השנייה רווקות ולכן משוחררות מתפקידי הנשים המסורתיים של טיפול במשק בית וגידול ילדים. מאידך, עצם היותן עומדות ברשות עצמן דרש מהן להתפרנס לבד ומכאן נולד הכורח למצוא מקורות פרנסה. האידאולוגיה של העולים האדירה את חשיבות עבודת הכפיים בחקלאות והחלוצות רצו אף הן להשתלב בעבודה חקלאית. עם זאת, המעסיקים הפוטנציאלים, איכרי המושבות, ראו בכך פריצת הסדר החברתי הקיים ולא העסיקו אותן. לכך נוספה השקפת העולם שהחלוצים לא השתחררו ממנה, כי לא נאה לגבר לעבוד במטבח ולכן יש למצוא אישה שתבשל.... בנוסף, לא נחשבו הנשים כחברות שוות זכויות בחלוקת השכר ובזכות הצבעה, ואף לא נרשמו שמותיהן במסמכי חכירת אדמות. הוכחה לאפליה המובנית נגד נשים הייתה העובדה שבקבוצות דגניה וכנרת המשרד הארץ-ישראלי שילם משכורות רק לחברים הגברים והם שילמו לנשות הקבוצה כאילו היו שכירות אצלם.

בשנת 1910 פרסם החלוץ והמסאי מנחם שמואלי (ממשי) את מאמרו הפמיניסטי "לשאלת הפועלת הגלילית", ובו הציע לראשונה להקים חווה מיוחדת להכשרת פועלות לעבודה חקלאית. בשנת 1911 חכרה חנה מייזל שוחט שטח אדמה בסמוך לחוות כנרת, על מנת להקים חווה לימודית בשם "חוות העלמות", להכשרת פועלות לעבודה חקלאית כדי שתוכלנה לעזור לבעליהן האיכרים או להתפרנס מחקלאות בכוחות עצמן. מניה שוחט ארגנה קבוצת נשים בחוות סג'רה לטיפול בגן הירק וכך שיתפה אותן בעבודת האדמה. באפריל 1911 התאספה קבוצת פועלות חקלאיות וחברות הקואופרטיבים בחצר כנרת ושם הציפו את הבעיות הייחודיות לנשים החלוצות. מתוך קבוצה זו צמחה המנהיגות הנשית של תנועת הפועלות. ב-1914 התאספה ועידה של פועלות חקלאיות מהגליל והעמקים, בסיומה נבחר ועד שהנהיג את הפועלות עד תום מלחמת העולם הראשונה. עד 1918 נערכו חמש ועידות של הפועלות החקלאיות.

אחד הפתרונות שהגו הפועלות לפתרון שילוב עבודה עם גידול ילדים היה מה שהתפתח להיות החינוך המשותף.

בחנוכה 1920 הוקמה הסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל והוחל בבניית מוסדות וארגונים שאיגדו את הפועלים. הפועלות נדחקו מייצוג כי הבחירות למוסדות ההסתדרות נעשו על פי מפתח מפלגתי ובמפלגות היו הנשים מיוצגות בייצוג חסר ונבחרו רק ארבע נציגות לוועידת היסוד של ההסתדרות. אחרי מאבק, שוריינו שני מקומות נוספים לנציגות הפועלות.

למרות רצונן של הפועלות להשתתף באופן שווה ומלא בתנועת הפועלים, הן נוכחו לדעת כי קולן לא נשמע ולכן החליטו על הקמת מסגרת ארגונית נפרדת לפועלות במטרה להיות מיוצגות במועצת ההסתדרות.

ב-1921 התקיים כינוס של תנועת הפועלות בבלפוריה ובכינוס זה הוחלט על הקמת מועצת הפועלות שנועדה להיות הגוף המאגד של תנועת הפועלות בתוך המסגרת הכללית של ההסתדרות. אולם מולה עמדה התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל שהייתה גוף מיליטנטי לטובת זכות בחירה לנשים, ומועצת הפועלות, שהנהגתה הייתה ממונה ולא נבחרת ואשר פעלה בעיקר בנושא תעסוקת נשים נתפשה כחלשה יותר ופחות מייצגת את העניין הנשי.

הדילמה העיקרית שהעסיקה את פעילות תנועת הפועלים הייתה הקונפליקט בין הרצון לשפר את מצבן של הפועלות לבין הנאמנות להסתדרות ולמפלגות המרכיבות אותה.

ב-1925 הקימה תנועת הפועלות בניו יורק את ארגון הנשים "פיוניר וימן" במטרה לתמוך ארגונית וכספית בתנועת הפועלות בארץ-ישראל.

במהלך השנים נטשה תנועת הפועלות את המאבק הפמיניסטי והתמקדה בסיוע לאמהות עובדות. ב-1930 התארגנה יחידה נפרדת בשם "ארגון אימהות עובדות". ב-1976 אוחדו כל הפונקציות למערכת אחת בשם "נעמת" (נשים עובדות ומתנדבות).