|
פריט 42:
תגלית! חתימת רבי אברהם פינסו בכל "כתית למאור" על ספר של רבו רבי דוד פארדו. משכיל לדוד, ויניציאה תקכ"א 1761. ...
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $100
מחיר פתיחה:
$
100
עמלת בית המכירות: 25%
|
תגלית! חתימת רבי אברהם פינסו בכל "כתית למאור" על ספר של רבו רבי דוד פארדו. משכיל לדוד, ויניציאה תקכ"א 1761. מהדורה ראשונה
"
משכיל לדוד על פרוש רש"י על התורה מאת רבי דוד פארדו, ויניציאה [ונציה] תקכ"א. הסכמת ראש ישיבת ויניציאה הרב שמחה אברהם קאלימאני. דפוס גד בן שמואל פואה.
רבי דוד חיים פארדו (הרד"ף) - (1792 - 1718)היה מגדולי חכמי איטליה, סרביה וירושלים בתקופת האחרונים. מחותנו של החיד"א. בשנת תקל"ג נתמנה לרב בעיר סראייבו (שאראיי) למשך תשעשנים, כשעל מקומו באיספאלטרו העמיד את תלמידו רבי שבתי ונטורה. בשנת תקמ"ב עלה לארץ ישראל וקבע את מושבו בירושלים שם נתמנה לעמוד בראש ישיבת "חסד לאברהם". נפטר ביום י"ב בסיון תקנ"ב, ונקבר בחלקת הספרדים בהר הזיתים, חלק מפיוטיו מצאו את מקומם בסידורי התפילה וסדרי הבקשות של עדות המזרח.
הרב אברהם פינסו (ת"ק – י"ח בחשוון תק"פ; 1740 – 1820) היה ראש ישיבה ואב בית דין בעיר סרייבו שבבוסניה, שחי בשנותיו האחרונות בירושלים.
נולד בסביבות שנת ת"ק (1740) בעיר הבירה סרייבו שבבוסניה לישראל ולשרה. בהיותו כבן שלוש שנים מת אביו, וזמן קצר לאחר מכן מתה אמו. על אירוע קשה זה הוא כותב בהקדמה לספרו "תולעת שני":
בתחילת דרכו למד מפי רבני העיר, אך רבו המובהק היה הרב דוד פארדו שהיה רב העיר במשך תשע שנים (החל משנת תקל"ג – 1773). בין הרב והתלמיד שררה קרבה רבה. נשא את בת הגביר ר' חיים דניאל הלוי, מעשירי סרייבו, שפרנסו והאכילו.
משעלה רבי דוד פארדו לארץ ישראל (תקמ"א – 1781) ביקש הלה מתלמידו להשתדל בהדפסת ספריו. לשם כך נסע רבי אברהם פינסו לליבורנו שבאיטליה, ושם נפגש עם החיד"א ששהה בעיר לרגל שליחותו, ועם רבה של פרארה רבי יעקב משה עייאש (לימים הראשון לציון). שני הרבנים אף ציידו אותו במכתב המלצה לסייע בעדו להדפסת ספרי רבו.
עמד בראשות ישיבה בעיר ולימד בה ש"ס ופוסקים. במקביל כיהן גם כאב בית דין בעיר. בתקופה זו היו תשובי העיר נתונים במצב קשה עקב המלחמות הקשות באזור, ורבני העיר, רבי אברהם פינסו ורבי יצחק פארדו, כינסו את היהודים בבתי הכנסיות להתפלל ואף חיברו קינות ובקשות לרגל המצב הקשה.
בסוף ימיו (לאחר שנת תקס"ה) עלה רבי אברהם לארץ ישראל והתיישב בירושלים. את רצונו זה הביע מספר פעמים בכתביו ובהקדמות שרשם לספריו. בהקדמתו האחרונה שרשם בגולה (לספרו "תולעת שני") הוא מזכיר את צרות עם ישראל בארצו שהגזירות אוכלות אותם ואת ממונם, ומסיים: "יראו עינינו וישמח לבנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". בירושלים הוא המשיך בכתיבת חיבוריו והשלימם.
נפטר בי"ח בחשוון תק"פ (1820), נקבר בחלקת הספרדים בהר הזיתים, בסמוך לקבר רבו רבי דוד פארדו ורבנים נוספים.
בנו רבי חיים דניאל שלמה עלה עם אביו לירושלים, ונודע בין גדולי רבני העיר ומראשי המקובלים. מחבר הספר שם חדש על ספר יראים. בן אחר שלו היה רבי יצחק.
