Bidspirit auction | שו”ת ”אריה דבי עילאי” וחידושי

שו”ת ”אריה דבי עילאי” וחידושי ”אריה דבי עילאי” – דפוס ראשון - [תרל”ד] 1874. חתימת והגהות הרה”ק רבי משה מזידיטשוב - שו”ת ”אריה דבי עילאי” וחידושי ”אריה דבי עילאי” – דפוס ראשון - [תרל”ד] 1874. חתימת והגהות הרה”ק רבי משה מזידיטשוב תורת הגה”ק רבי אריה ליבוש ליפשיץ אב”ד וישניצא והגליל (חתן ה”ישמח משה” מאוהעל) הסכמות מעניינות מחשובי אדמו”רים ורבני הדור – ה”דברי חיים” מצאנז, ה”ייטב לב” מסיגט, רבי שמעון סופר אב”ד קראקא, ה”שואל ומשיב” ספר שאלות ותשובות אריה דבי עילאי, על ארבעה חלקי שו”ע. פרעמישלא (פשמישל), דפוס חיים אהרן זאפניק וחיים קנאללער, [תרל”ד] 1874. בסוף ספר שו”ת ”אריה דבי עילאי” מופיעים שישה דפים של רשימת שמות החותמים (”פרנומעראנטין”) בעשרות קהילות ברחבי גליציה ופולין. העותק שלפנינו כולל שני דפים נדירים (שאינם רשומים במפעל הביבליוגרפיה), עם רשימה נוספת של שמות החותמים מעשרות קהילות נוספות ברחבי הונגריה. בראש רשימה זו, נדפסה הסכמה נוספת מאת האדמו”ר רבי צבי הירש פרידמן מליסקא (שנפטר בי”ד אב תרל”ד, בסמיכות להדפסת הספר). המחבר, הגה”ק רבי אריה ליבוש ליפשיץ – האדמו”ר מווישניצא (תקכ”ז-תר”ו), תלמידו של בעל ”קצות החושן” ומראשוני תלמידיו של ה”חוזה מלובלין”. לאחר נישואיו עם בתו של רבי משה טייטלבוים בעל ה”ישמח משה” (תקי”ט-תר”א), עבר לגור בבית חמיו שכיהן אז כאב”ד שיניווא. רבי ליבוש התנה עם חמיו – שהיה אז ”מתנגד” חריף לחסידות, כי יורשה לו לנסוע לפרקים אל רבו ”החוזה”. לימים, חותנו הגדול נמשך אחריו לחסידות, ונעשה לאחד מגדולי האדמו”רים בדורו, ומהמפיצים הראשונים של תורת החסידות בגלילות הונגריה. רבי לייבוש כיהן בתחילה ברבנות קרשוב, ובשנת תקס”ח עלה לכהן ברבנות שיניווא על מקום חותנו שעבר לאוהעל. בשנת תקע”ה עבר לווישניצא (Nowy Wiśnicz, דרום-פולין), בה כיהן כרב וכאדמו”ר. האדמו”ר הרה”ק רבי משה'לי אייכנשטיין מזידיטשוב: בנו של האדמו”ר רבי ישכר בעריש מווערעצקי. נולד בתרל”ד בערך. היה חתנו של רבי צבי הירש ערליך ב”ר יהודה ליבוש חתנו של הרה”ק רבי צבי הירש מזידיטשוב. בזיוו”ש חתן דודו רבי אליהו מזידיטשוב. בשנת תרנ”ב נתקבל כאב”ד זידיטשוב ונקלע בשל כל למחלוקת גדולה (המפורט בספר עמק יהושפט) אבל תמכו בו רבני דורו, רבי יצחק ליב סופר והרה”ק משינאווא. ולאחר פטירת אביו נתקבל כרב ואדמו”ר בווערעצקי, ולאחמ”כ קבע את מושבו במונקאטש. נודע כגאון בנגלה ובנסתר, פקח ומתמיד, צדיק בכל דרכיו ואוהב ישראל. העידו עליו שקרא גמרות בתוך שנתו וכשהחזיקו גמרא פתוחה ראו שכיון מלה במלה. במיוחד גברו סבלותיו בשנות הזעם ובעצמו נפצע והרגיש בבשרו את עינויי פראי האדם. בג' סיון תש”ד עלה על המוקד באושוויץ הי”ד. משרידי כתביו יצא לאור הספר ”זכרון משה” (ניו יורק, תשמ”ה), ובפתיחת הספר הובאו תולדותיו.