Bidspirit auction | Bombshell! Handwritten Tena'im, of the

Bombshell! Handwritten Tena'im, of the Rabbi Gedaliah Tiktin Abd Breslau, signed by the chosson and kallah and Mechitunim. Landsberg, 1829 - Bombshell! Handwritten Tena'im, of the Rabbi Gedaliah Tiktin Abd Breslau, signed by the chosson and kallah and Mechitunim. Landsberg, 1829 שטר התנאים של הגה”ק רבי גדליה טיקטין אב”ד ברסלאו ורבה הראשי של מדינת שלזיה כולה, בחתימת קדשו ושל אביו הק' ועוד. לנדסברג, אייר תקפ”ט [1829] שטר תנאים נאה וחשוב ביותר, בו משדך הגה”ק רבי שלמה זלמן טיקטין אב”ד ברעסלוי ומגדולי חכמי אשכנז בדורו (נמנה בין המסכימים על ספה”ק 'מאור ושמש'!), את בנו הגה”ק רבי גדליה, לימים מגדולי אשכנז, ממלא מקום אביו כאב”ד ברעסלוי ורבה הראשי של כל מדינת שלזיה. על שטר התנאים מתנוססות חתימות יד קדשם של האב ובנו – גדולי הדור, וכן של הכלה, המחותנים, העדים והערבים הקבלנים, שאף הם היו כמובן מגדולי ונגידי הדור, כיאות בקישרי תנאים חשובים של דור שלישי ברבנות ברסלוי (גם הסבא הגה”ק רבי אברהם טיקטין בעל 'פתח הבית' כיהן כאב”ד ברעסלוי). ניכר בנוסח המדוקדק של שטר התנאים שהוא נכתב בידי גדולי הדור, וכל מילה בו מדויקת ומדוקדקת, בנוסח ייחודי. כמו כן מופיעים בשטר התנאים פרטים שהיו נהוגים בימיהם וכיום אינם נוהגים יותר, כגון ”רח”ש”, “שטר שלם זכר”, “שטר חליצה” וכו'. גם מתחייב אבי הכלה להשיג להחתן על חשבונו ”חזקת עירנות במדינת פולין”. החתומים על שטר התנאים: אבי החתן הגה”ק רבי שלמה זלמן טיקטין [תקנ”א 1791 - תר”ג 1843; אה”ר 18762], גאון עצום מפורסם בצדקתו, ומגדולי הדור באשכנז. היה רבה הראשי של ברסלאו (כיום: ורצלב) ומגדולי הלוחמים ברפורמים. ר בותיו ורבנותו: נולד בשוורזנץ לרבי אברהם טיקטין. היה תלמידו של אביו, והתכתב עוד בחיי אביו עם רבי צבי הירש בושקא ורבי אברהם צבי הירש פצנובסקי שהשיגו על דברי אביו בספר ”פתח הבית”. התכתבויותיו הודפסו בסוף ספר פתח הבית. נשא ונתן אף עם החתם סופר. בשנת תקפ”ד, מספר שנים לאחר פטירת אביו, מונה לממלא מקומו ברבנות העיר ברסלאו. מאבקו ברפורמים: בתקופתו התעצם המאבק בין הקהילה היהודית והרפורמית בעיר. בשנת תקצ”ו (1836) הגיע התיאולוג משה בריק להדפיס את חיבורו ”Die Reform des Judenthums” (הרפורמה ביהדות) בברסלאו, רבי שלמה זלמן אסר על המדפיסים לקבל את חיבורו לדפוס. בשנת תקצ”ח (1838) נפטר הרב פאלק, דיין בבית דינו של רבי שלמה זלמן. ראשי הקהילה, שהשתייכו לרפורמים, ביקשו למנות את אברהם גייגר לדרשן ודיין במקומו, לאחר שטענו שהם לא מבינים את דרשותיו ה”מיושנות” של רבם. על רקע זה התעצם העימות בין רבי שלמה זלמן לבין הרפורמים, כשרבי שלמה זלמן סירב לכך בתוקף ונלחם בכוונה זה. בתקופה זו ביקר המלבי”ם בעיר לצורך הדפסת ספרו, ושהה בה כשנה תמימה, לבקשתו דרש המלבי”ם רבות בגנותו של גייגר ובצורך של בני העיר לחזק את רבם במלחמתו ברפורמים. גייגר הוזמן לדרוש בבית הכנסת בעיר, ואכן הגיע ודרש בגרמנית צחה. אך דרשתו סיפקה את העילה לבטל את מינויו, בשל האיסור הפרוסי לדרוש בבתי הכנסת בגרמנית. הממשל הפרוסי אכן הוציא צו שלא ידרוש ברבים עד הפיכתו הרשמית לאזרח פרוסי. כדי לזרז את אזרחותו נסע גייגר לברלין, ולאחר שנתיים, בערך בשנת ת”ר (1840), חזר גייגר לעיר, ושוב נתקל בהתנגדותו החריפה של רבי שלמה זלמן, שסירב לשבת עמו בבית הדין ולא לעסוק עמו בעסקי הציבור. היחסים ביניהם גרמו לפילוג משמעותי בקהילה. בחודש ניסן תר”ב (1842) נפטר אחד מראשי הקהל, וגייגר ביקש להספידו, אך רבי שלמה זלמן אסר זאת בשל האיסור ההלכתי להספיד בחודש ניסן. אך גייגר מיאן לקבל את האיסור והחל להספיד. בני הקהילה היסו אותו בצעקות עד שנאלץ לברוח. למחרת הודיעו ראשי הקהילה לרבי שלמה זלמן כי הוא מפוטר, והדפיסו מכתב לממשלה בו הם מסבירים את הצעד. מנגד גם רבי שלמה זלמן כתב מכתב בגרמנית תחת הכותרת ”תיאור של מצב הדברים בעניין רבנות מקומי” להצדיק את התנגדותו לגייגר, בשל כפירתו בעיקרי התורה ובדברי חז”ל, תוך כדי האשמת גייגר בהרס מודע של יסודות היהדות. למכתבו הצטרפו 11 רבנים משלזיה ורבני פוזנא וליסא, אך ללא הועיל. לאחר פנייתו של רבי שלמה איגר לפרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה, הושב רבי שלמה זלמן למשרתו. אך גם לאחר חזרתו עמד על כך שגייגר לא יוכל להשתתף בטקסי נישואין או גירושים, ובכך מנע ממנו למעשה את ההכרה בסמכותו הרבנית. בשלב זה התפצלה הקהילה היהודית, לאורתודוקסים ורפורמים. יחסו לחסידות ועוצם קדושתו: נמנה בין המסכימים על הספה”ק 'מאור ושמש'. בהסכמתו הוא מתאר את המחבר: “הצדיק אמיתי המקובל אלקי מו”ה קלונימוס קלמן הלוי... אשר מעודי שמעתי שמעו ההולך למרחוק כי נאספו אליו עדרים עדרי צאן קדשים לשמוע תורתו וחכמתו לראות צדקתו ופרישתו... מאור ושמש לאנשי מעלה אשר להם יד בחכמת הקבלה בלעדה לא יבין איש דרכו וימשש כעור באפלה ולא ידע מקומו לבא אל המנוחה והנחלה”. מקובל כי ראשי הקהל שפיטרוהו ממשרתו - התרוששו וירדו מנכסיהם. החתן הגה”ק רבי גדליה טיקטין [תקס”ח 1808 – תרמ”ו 1886; אוה”ר 4336], מהרבנים המפורסמים ביותר בדורו. היה רבה הראשי של ברסלאו והרב הראשי של מדינת שלזיה. ב-תקפ”ט התארס למרים בורנשטיין מלונטשיץ, כמופיע בשטר התנאים שלפנינו. רבותיו ורבנותו: נולד בצ'נסטוחוב לרבי שלמה זלמן בן רבי אברהם בן רבי גדליה טיקטין שהיו רבני העיר ברסלאו. היה היה תלמידו של רבי חיים אוירבך בעל דברי משפט מלונטשיץ. בשנת תר”ג, כחודשיים לאחר פטירת אביו, נבחר לרבה האורטודוקסי של קהילת ברסלאו על ידי 200 מחברי הקהילה, אולם רק בשנת תר”ז הוכר רשמית כרב האורתודוקסים. מינויו של רבי גדליה טיקטין לרבה הממלכתי של שלזיה על ידי פרידריך וילהלם הרביעי בפקודת הממשלה מיום 30 בינואר 1854, היה בסימן פיצול בקהילה היהודית של שלזיה בין היהדות החרדית לרפורמים, פיצול שכבר התעורר בתקופת כהונתו של אביו. הרפורמים תמכו במינויו של אברהם גייגר לרב המדינה,