העתק כתובה עם חתימת הרה"ג רבי ברוך שמעון שניאורסון ראש ישיבת טשעבין. תשמ"ח.

העתק כתובה עם חתימת הרה"ג רבי ברוך שמעון שניאורסון ראש ישיבת טשעבין. תשמ"ח.

הרה"ג הרב ברוך שמעון שניאורסון תרע"ג-תשס"א(1913-2001) ראש ישיבת טשעבין, חבר מועצת גדולי התורה וחבר ה"וועד הפועל" של ועד הישיבות. חתנו של רבי דב בריש וידנפלד, "הרב מטשעבין". נולד בפאגדוז'ע הסמוכה לקרקוב לרב יוסף משה שניאורסון ולנחמה בתו של רבי שמעון אלתר פרנקל-תאומים רבה של פאדגוז'ע, חתנו של רבי דוד מקשאנוב ונינו של ה"ברוך טעם". היה מיוחס ארבע פעמים לבעל התניא, ולרבנים נוספים מגדולי החסידות. בצעירותו למד בקרקוב אצל הרב משה שמידט, חסיד בלאז'וב, לאחר מכן למד שנה בישיבת כתר תורה ראדומסק בקרוב אצל הרב נחמיה רוזנפלד ובהמשך אצל הרב שאול זאב אטינגר ראב"ד פאדגוז'ע, מחבר ספר "אמרי שאול". לאחר מכן נסע ללמוד אצל דודו רבי חיים ענגיל רבה של רדומישלא. בשנת תרצ"א פנה לישיבת חכמי לובלין, שם קיבל מהרב מאיר שפירא, מהרב מקוז'יגלוב ומרבי שמעון מזליחוב כמו כן היה מקורב לרבי משה פרידמן האדמו"ר מבויאן קראקא שהיה מנשיאי הישיבה. רבי מאיר שפירא מינהו לבחון את הבחורים הבאים להתקבל בישיבה, תפקיד שהצריך שליטה בכל הש"ס, עקב כך שהבחינה הייתה על 200 דפים מש"ס לפי בחירת הבחור. לאחר סיום תקופת לימודיו ביח"ל, חזר לקרקוב שם למד באופן עצמאי. הוסמך להוראה על ידי הרב שמואל פירר רבה של קרסנה ועל ידי דודו רבי חיים ענגיל, ואף שימש כממלא מקום לדודו רבי יוסף טייטלבוים רבה של ניפלמיטץ בתקופות שלא שהה בעירו. הסתופף אצל רבי חנה מקאלשיץ, רבי ישעיה מטשכויב ואצל רבי פנחס מאוסטילה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלט ללבוב ומשם ניסה להבריח את הגבול לווילנה אך נתפס ונכלא לשנה בכלא הסובייטי. אף בהיותו במאסר הקפיד לא לאכול מאכלות אסורות וחמץ בפסח. לאחר שנה בסיביר שוחרר ונסע לבוכרה. בבוכרה השיג ספרי לימוד ועסק בתורה, ואף כתב מספר תשובות בהלכה. בבוכרה נפגש ברבי דב בריש וידנפלד "הרב מטשעבין" שהכירו עוד מקרקוב, שלקחו לחתן. בהיותו בבוכרה חלה בטיפוס אך החלים. לאחר שהסתיימה המלחמה, הוציא ממחבוא את כתביו וכתבי סבו הברוך טעם. בשנת תשי"ב מונה לראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית של חב"ד בלוד. בשנת תשט"ז התבקש על ידי חמיו לבוא לכהן לצידו בישיבת טשיבין. לאחר פטירת חמיו בשנת תשכ"ו (1966) מונה לממלא מקומו בראשות הישיבה, וכיהן בתפקיד זה עד פטירתו. לאחר פטירת חמיו, המליץ ה"בית ישראל", האדמו"ר מגור, למנותו כחבר מועצת גדולי התורה על מקום חמיו. בשנת תשמ"ט, כשאגודת ישראל התפלגה, פרש מהמועצת ולא התערב במחלוקת. עם זאת נקרא על ידי שני הצדדים לפשר ביניהם. כמו כן כיהן כחבר ב"וועד הפועל" של ועד הישיבות, תפקיד בו החזיק עד סוף ימיו. חיבר את סדרת הספרים "ברכת שמעון" על הש"ס, על התורה ודרשות. והוציא את הספר "מרגניתא דר' מאיר" מתורת רבו רבי מאיר שפירא, מרשימותיו ומכתבי תלמידים נוספים. היה מקורב לחסידות חב"ד ועמד בראש הוועדה להוצאת "ספר הצאצאים", וכן היה מקורב באופן אישי לרבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד והתקבל ליחידויות אף בשנים שהרבי הפסיק לקבל ל"יחידות". בראש חודש אלול תשנ"ט לקה באירוע מוחי באמצע אמירת שיעור פתיחה ולאחר כשנתיים של חולי, נפטר בשבת פרשת שלח תשס"א ונקבר לצד חמיו ורבי אהרן רוקח מבעלז בחלקת הרבנים בהר המנוחות. בניו הם הרב יוסף משה ממלא מקומו בראשות הישיבה (חתנו של הרב אלחנן הלפרין) והרב נחום נשיא הישיבה (חתנו של רבי נתן מזידיטשוב).  

מצב טוב, סימני קיפול, נקבי תיוק.