Bidspirit auction | מכתב נדיר ביותר מראשית ההתיישבות

מכתב נדיר ביותר מראשית ההתיישבות אודות הברון וגילוי מעניין - ממוען לרבי שמואל סלאנט - ראשון לציון חשוון תר”ס - מתאריך ב' מרחשוון תר”ס - נכתב מעט לפני ביקורו של הברון רוטשילד בארץ ישראל שלאחריו הפסיק תמיכתו כליל בהתיישבות. כתיבה נאה במיוחד עדינה ונדירה בכתב רש”י. בשפת האידיש. במכתב נדיר זה נחשף לפנינו לראשונה, הן שהמתיישבים כבר הבינו בהתחלת החורף שהחסות עלולה להתבטל, כן נחשף באיגרת זו על קשר מסוים בין אנשי היישוב החדש, לבין הגאון רבי שמואל סלאנט רבה האשכנזי של ירושלים. תוכן המכתב: כותב המכתב הוא חיים חזן, שכיהן כ'אחרון פקידי הברון' בראשל”צ, הוא פונה בבקשה לרבי שמואל סלאנט בתור רבה הראשי של עדת האשכנזים, בעקבות סכסוך שפרץ בין מתיישב ב'פתח תקוה' מ' פיינשטיין, לבין מתיישבים בראשל”צ, סכסוך שלעת-עתה לא הצלחנו לרדת לעומק הדברים, אבל מתוך השורות ניכר שמדובר בסכסוך שגרם לזעזוע בין המושבות, עד כדי כך שאם יגיע לאוזני הברון, הוא עלול לבטל את חסותו. הם לא רצו לפנות לבית המשפט הטורקי, לכן פנו ישירות לרב הראשי הספרדי בעל 'ישא ברכה'. ברם, הישיש ר' אברהם קופלמן, מראשוני המיסדים בפ”ת יעץ להם שהיות והמיישבים שייכים לעדת האשכנזים, עליהם לפנות לרבי שמואל סלאנט. הכותב לוחץ על רבינו שיקבל את הדיון ולו בכדי שהברון לא ירגיש שהמיישבים אינם מסתדרים ביניהם. מוזכר בו: ”מ' פיינשטיין”, מדובר כנראה במשה פיינשטיין יליד ביאלסטוק בשנת תרכ”ג. למד בישיבות קדושות, והיה פעיל בתנועת 'חיבת-ציון'. עלה עם משפחתו בשנת תרמ”ג והיה ממייסדי יהוד. רקע נחוץ! למושבות הראשונות ראשון לציון ואחיותיה, היו חבלי לידה קשים. לאחר תקופה קצרה של סבל ותלאות התברר לתושביהן שאין ביכולת המושבות לעמוד ברשות עצמן, ולאחר שתדלנות רבה הסכים הברון 'אדמונד רוטשילד', הוא ”הנדיב הידוע”, לקחת חסות על המושבות. החסות כללה שלושה סעיפים: א. רכישת אדמות. ב. פיתוחן הכלכלי. ג. פיתוח תשתיות ציבור ושירותי הקהילה. על מנת להבטיח שיבוצע שימוש נכון ויעיל בכספיו, מינה 'הנדיב' פקידים משלו לניהול המושבות שיפקחו על הכספים. בין המושבות ששלח אליהן את פקידיו היו: ראשון לציון, מזכרת בתיה, זכרון יעקב וראש פינה. בית הפקידות ב'ראשון לציון' הוקם בשנת תרמ”ג, ופעל משך שבע עשרה שנה עד שנת תר”ס. מה הסיבה להפסק פעילותו בשנה זו. ברם אליה וגם קוץ בה. הנדיב מינה 'פקידים' שינהלו באופן אישי את הסיוע וגם את תפקודן של המושבות עצמן בכל פרט ופרט, ולא עוד אלא רשם את הקרקעות על-שם עוזרו. שתי עובדות, שיצרו יחסי תלות בלתי נסבלים מצד המתיישבים ב'פקידים' והכעיסו את המתיישבים. החיכוך גבר, עד שבשנים תרמ”ז ו-תרמ”ח מרדו תושבי 'ראשון לציון' נגד הפקיד. במשך השנים ניסה הברון ל'כבות את השריפות'. ובשנת תרמ”ז מינה את אדולף בלוך לפקיד בראשל”צ, והוא ניהל את בית הפקידות ביד קשה ואכזרית, עובדה שרק הבעירה את התבערה. לאור התלונות הקשות נגדו, החליפו בשנת תרנ”ד עם 'חיים חזן' מיודענו כותב המכתב שהיה רך ואנושי, ובזמן כהונתו אכן הוסר מהאיכרים הלחץ, ובאמת רוח התחדשות התעוררה במושבה. דא עקא, היו התמרמרויות מפקידים במושבות אחרות, והברון החל בצמצום התמיכה. לאור זאת בא הברון לביקור בארץ כדי להתחקות מקרוב על הניהול ובמטרה לכבות את הלהבות. בביקורו בראשל”צ - מצד אחד נהנה מהתפתחות המושבה, אך מאידך הביע את כעסו על הפקרות בניהול הכספים ובזבוזם על מותרות וכדומה. כעבור חודשים אחדים הפסיק את כל מערך התרומות, והעביר את האחריות לחברה אחרת, חברת יק”א. חוקרי העלייה הראשונה ניסו לחקור את המניעים שהביאו לברון למידת קיצונית כזאת של מהתמסרות עצומה לטובת היישוב, עד לפרישה טוטאלית מהחסות על היישובים. לפנינו כאמור תגלית מהלך הרוח על הנעשה במושבות בימים שקדמו להפסקת התמיכה המצערת. מפרט: מצב טוב מאד