Bidspirit auction | מכתב היסטורי בכת”י הגאון רבי

מכתב היסטורי בכת”י הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן, רבה של פונוביז', אל מקימת הישיבה. תורמת עולם התורה מרת פעסא פייגין, בו מבשר על הכנסת ספר תורה הראשון בישיבה שהוקמה על שמה. שווייץ תרצ”ב. מכתב מרגש ומלא ברכות, מאת מרן הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ”ל אל תורמת הישיבה, האשה הנדיבה הצדקנית מרת פעסא פייגין ואל אישה רבי נתן. המכתב פותח במילים: ”מיינע טייערסטע בעסטע פריינד” (-ידידיי הכי יקרים וטובים). במכתב מודיע לה ראש הישיבה בהתרגשות, על הקמת בניין הישיבה בפונוביז' על שמה ”בית פעסא בת ר' ישראל”. בהמשך מבשר לה ראש הישיבה ברגש, על חגיגת סיום ספר תורה הראשון לישיבה הקדושה שנבנתה בתמיכתה, בנוכחות כל אנשי העיר. בחגיגה עצמה, ליד ספר התורה וכל הקהילה היהודית, התפלל, כך מספר במכתב, שיזכו בישיבה שעל שמה ללמוד את התורה הקדושה עם הדורות הבאים עד ביאת המשיח. בסוף המכתב מספר לה ראש הישיבה על התוכנית שלו לנסוע לאמריקה, לאסוף כספים לישיבה שכורע תחת הנטל. אבל בכל זאת, מקווה, שיצליח להשיג תמיכה באירופה כי נסיעה לאמריקה כרוכה בקשיים נוראים. הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן (תרמ”ז-תשכ”ט) - ה'פונוביז'ער רב'. רב העיר וראש ישיבת פוניבז' שבליטא לפני השואה, ומייסד הישיבה מחדש בארץ לאחר השואה. ראשה הראשון של 'מועצת גדולי התורה' וממייסדי 'אגודת ישראל'. נחשב ממקימי עולם התורה בארץ ישראל לאחר השואה, הקים גם את מוסד 'בתי אבות' לילדים פליטי שואה, וייסד את קריית פוניבז' באשדוד ואת ישיבת גרודנא. על שמו נקראים רחובות 'הרב כהנמן' בבני ברק ובירושלים. כמה אמרות נשמעו מפיו אל גדולי ראשי הישיבות, עד כמה חייבים הם לו את כל עולמם הרוחני, שלהם ושל תלמידי תלמידיהם עד סוף כל הדורות. מכולם בולטת האמרה מה שנהג הרב מפוניבז' לומר לתורמיו הגדולים, כאשר אלו הרגישו שראש הישיבה מבקש מהם תרומה שהיא מעבר ליכולותיהם. או אז היה הוא אומר להם בכאב מהול בהתרוממות הרוח ”ואילו אני תרמתי משלי הרבה מעבר לכך. אני תרמתי את 'גדול הדור' שהייתי צריך להיות”! הנגידה מרת פעסא מילער פייגין ע”ה - מפילדלפיה. מפורסמת בדורה במעשי צדקותיה ותרומותיה לעולם התורה. הגבירה פעסא תרמה את הכסף לבניין ישיבת פונוביז' ועל שמה נקראה הישיבה עד השואה ”בית פעסא בת ר' ישראל”, וכפי שכתב ראש הישיבה במכתב שלפנינו. מעניין לקרוא את הנוסח הבלתי שגרתי בעולם הרבנות: ”טייערסטע בעסטע פריינד” (-הידידה היקרה והטובה ביותר), בו פונה הפונוביז'ער רב אל הנגידה, הנובע מהכרת הטוב העמוקה על חלקה בייסוד הישיבה.