Bidspirit auction | שו”ת בשמים ראש כסא דהרסנא

שו”ת בשמים ראש כסא דהרסנא קראקא שו”ת הרשב”א - בשמים ראש שו”ת בשמים ראש הוא חיבור המיוחס לרבינו אשר (הרא”ש) ומונה כ-392 תשובת. החיבור הופיע לראשונה ב-ה'תקנ”ג (1793). הופעת החיבור עוררה פולמוס רחב בקרב הקהילה האורתודוקסית סביב ייחוסו של החיבור. כאשר רובם טענו שהחיבור אינו אלא זיוף של המוציא לאור, שאול ברלין, רב קהילה בגרמניה, שנחשד כתומך ומושפע תנועת ההשכלה. בחיבור מופיעים היתרים והקלות משמעותיות למגוון נושאים ביהדות, מה שעורר את חשדם של הרבנים בנוגע לאמינות החיבור. רבי  שאול ברלין, מי שהוציא לאור את השו”ת, היה בנו של רבי צבי הירש לוין, מגדולי הדור בתקופתו. בגיל 20 הוסמך לרבנות והחל מגיל 28 התקבל כאב”ד פרנקפורט דאודר. בנסיבות לא ידועות, פרש מתפקידו כאב”ד ועבר לברלין, שם, לטענת כמה חוקרים[דרוש מקור] הושפע מרוח תנועת ההשכלה, וחבר לתלמידי משה מנדלסון, מאבות תנועת ההשכלה, ואף העניק לו הסכמה לביאורו על התורה. ב-1784, בזמן הפולמוס על ”דברי שלום ואמת” של נפתלי הרץ וייזל, חיבר בעילום שם להגנתו של וייזל את ”כתב יושר”[1], חיבור מהסוג הסאטירה, מושחזת וחריפה על החינוך הרבני, הפלפול התלמודי והיהדות הנאיבית הנוהגת במנהגים המבוססים, לטענתו, על אמונות טפלות. ברלין לא פרסם את החיבור, ונותר בכתב יד עד לאחר מותו. באותה שנה שהה תקופה קצרה באיטליה, שם כתב ביקורת על אחד מספריו של החיד”א ובעיקר עסק בכתבי יד של חיבורים יהודיים. במסגרת זו הכין לדפוס את הספר ”אור זרוע”, אך לא השלים את המלאכה. עם זאת, כלפי חוץ הסתיר את תפיסותיו הביקורתיות והמשיך לנהוג כל חייו באורח החיים הרבני. בזמן לא ידוע התגרש מאשתו ועבר לברלין. בשנת ה'תקמ”ד (1784) שהה באיטליה, שם חקר אחר כתבי יד שונים. כחלק מהתנגדותו ההשקפתית לממסד הרבנות, בשנת ה'תקמ”ט (1789) פרסם תחת השם הספרותי ”עובדיה בן ברוך איש פולוניה” את החיבור ”מצפה יקותיאל”, [2] המעביר ביקורת חריפה על ספרו של רבי רפאל זיסקינד הכהן מהמבורג, רבה של קהילות אה”ו, ”תורת יקותיאל”, [3] העוסק בהלכות שחיטה. החיבור מעביר ביקורת בוטה על הספר שמחברו נחשב לאחד מגדולי ישראל דאז, ועורר סערה גדולה, שבמהלכה, בכ”ח באדר ה'תקמ”ט, הטיל בית הדין שבאה”ו חרם על הספר ומחברו.[4] בתגובה, אביו של שאול ברלין, רבי צבי הירש לוין, השיב כי אין משמעות לחרם, ושהחיבור אינו נכתב על ידי בנו, כי אם על ידי עמיתו של שאול, יונה בן אברהם הלל.[5] אף רבנים נוספים תמכו בשאול במקרה זה, כגון רבי אלכסנדר סנדר מרגליות[6] ורבי יחזקאל לנדא, בעל ה'נודע ביהודה', שביטל את החרם. בעקבות פולמוס זה, אף שכמה רבנים תמכו בו, רבנים רבים תקפו את שאול, והשמיצוהו, וכפי שכתב ברלין בהקדמה ל”בשמים ראש”: הנני יושב פה תוך שער עמי וממולי משנאי נפשי אשר לבבם ישאם לאבד נצחי ולהוריד לעפר כבודי וכבוד בית אבי הגאון נר”ו אשר ממנו נאצל הודי וכבוד משפחתי הש”י אשר בהררי קודש יסודתם ועליהם הטבעו אדני יסודי וגם קצת אנשים יראים ושלמים עם ד' ותורתו נלכדו ברשת מחרפי יחשבונו לאויב למו תחת אשר לא חשבתי נגדם רק טוב. — בשמים ראש, הקדמה חיבור השו”ת באייר ה'תקנ”ב (1792), טרם הסתיים הפולמוס סביב 'מצפה יקתאל', פרסם שאול ברלין פרוספקט עם דוגמאות מקדימות לשו”ת, הכולל שתי תשובות מתוכו, בשם ”ערוגת בשמים”. בהקדמתו לתדפיס זה, מתאר ברלין אודות הספר, ולטענתו כתב היד שהה אצלו במשך 14 שנים, ובמשך שנתיים מתוכם הגיה ותיקן את השיבושים שהופיעו בהם.[7] בהמשך מבקש ברלין את סיוע הציבור בתמיכה כלכלית בהוצאת הספר לאור. בסוף הפרוספקט, ברלין מבקש מקוראי החיבור שישלחו אליו (על ידי גיסו הרב מאיר הויזן מאלטינא או חתן אחותו הרב משה מיר מבערסלא) חתימות לספר, כתמיכה בהוצאת החיבור לאור.[8] אך בפועל, חתימות מועטות נשלחו אליו, ורובם מבעלי בתים פשוטים, למעט ידידו, רבי אלכסנדר מרגליות.[9] ב-אדר ה'תקנ”ג (1793), פרסם ברלין את השו”ת המלא, שהופיע בשם ”בשמים ראש”. בהקדמתו לחיבור, מתאר את ההשתלשלות הכרונולוגית לחיבור ולהפדסת השו”ת, ומציין שמצא את כתב היד ממנו בנוי השו”ת, במהלך טיול שערך בשנת ה'תקמ”ד (1784) בערי איטליה, כאשר בהגיעו לעיר פיאמונטה, פגש יהודי בשם חיים בן כמהדה יונה זאבי מטורקיה, [10] אצלו נמצא כתב יד הכולל תשובות מהראשונים, שנאספו על ידי רב בשם יצחק די מולינא, המיוחס לחכם ידוע שחי בתקופתו של הבית יוסף והמבי”ט. [11] שגילה את כתב היד שהיה גנוז זמן רב בבית אחד הגבירים באלכסנדריה שבמצרים. על פי עדות שאול ברלין, אסף רבי יצחק את הכתבים עד שהספיקו לכרך בפני עצמו, וקרא להם בשם 'בשמים ראש', והגיה אותם. רבי יצחק, על פי תיאור המו”ל בהקדמה, נסע לונציה על מנת להדפיס, אך לבסוף, מסיבות לא ידועות, לא הספיק להדפיס בעצמו.[12] לאחר שמצא ברלין את החיבור, ערך אותם, ולהגהותיו קרא בשם ”כסא דהרסנא”.[13] לטענת משה פלאי, במאמרו ”הריפורמה הדתית של הרב ”החרדי” שאול ברלין”, [14] שם הביאור, ”כסא דהרסנא”, בא להביע זלזול באופן תהליך הפלפול התורני של הרבנים האורתודוקסים. בהמשך אף טוען, שהסבר שאול ברלין על השם שהעניק לביאורו (לפיו הוא נוטריקון הר סיני, ”והרסנא נוטרייקון הר סיני, על דרך מאמרם ז”ל פ”ט דשבת, מאי הר סיני, הר שירדה בו שנאה כו', [15] ויאות לי לכנות ספרי בלשון נופל על עני'[ן] הדרש ההוא, כי עודני עסוק בו, הנני יושב תוך שער עמי. וממולי שנאי נפשי”[16]) מרמזים על כך שהר סיני, סמל התורה והחוקים, כביכול הוא גורם לשנאה. בהסכמות לספר מצויים הסכמות אביו של שאול, רבי צבי הירש לוין, ורבי יחזקאל לנדא, בעל ה'נודע ביהודה'.[17] הפסיקות בשו”ת פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. השו”ת כולל תשובות ופסקים במגוון נושאים ביהדות. פסקים רבים בשו”ת, מקלים בצורה משמעותית וחריגה, מה שעורר את זעמם של רוב הרבנים האורתודוקסים,