Bidspirit auction | רבי מיכל יהודה לפקוביץ

רבי מיכל יהודה לפקוביץ - רבי מיכל יהודה לפקוביץ הרב מִיכְל יהודה ליפקוביץ (כסלו ה'תרע”ד[1], דצמבר 1913 – כ”ו בסיוון ה'תשע”א, 27 ביוני 2011) היה ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה וממנהיגי הציבור הליטאי. חייו נולד בוולוז'ין לרב משה דוד ולחיה ליפקוביץ. אביו היה בן 60 כשנישא לאמו. בילדותו למד בחדר המקומי. בנוסף שכר לו אביו מלמדים פרטיים שמימן ממשכורתו הדלה. בגיל שתים עשרה נסע ללמוד בישיבה הקטנה בלידא. את בר המצווה חגג עם חבריו בישיבה, בלי הוריו שהיו בוולוז'ין. כעבור זמן נסע לווילנה ללמוד בישיבת רמיילס אצל ראש הישיבה הרב שלמה היימן, שאותו החשיב כמורו ורבו. לימים הוציא את שיעוריו לאור בספר ”חידושי רבי שלמה”. כעבור שלוש שנים שב לביתו בוולוז'ין. בשנת 1936 עלה עם משפחתו לארץ ישראל הודות לסרטיפיקטים שהשיג אחיו הגדול אריה לייב, שעלה ב-1924. למד בישיבת חברון בירושלים והיה מקורב לראש הישיבה הרב יחזקאל סרנא, לרב אהרון כהן ולמשגיח הרב יהודה לייב חסמן. בתקופת לימודיו בישיבת חברון התקרב לרב איסר זלמן מלצר, השתתף בשיעוריו בסדר קדשים ואף קבע עמו סדר לימוד שבועי. כעבור זמן התקרב אל הרב אברהם ישעיהו קרליץ (”החזון איש”) והיה מתלמידיו. בל”ג בעומר ה'ת”ש (1940) נישא לחוה אסתר גרשונוביץ (נפטרה בט”ז בתשרי ה'תשע”ח, 6 באוקטובר 2017), [2] בתו של הרב אברהם יצחק גרשונוביץ, ראש ישיבת תפארת ציון בבני ברק. השדכן היה החזון איש, אשר אף הובילו לחופה. מיד לאחר נישואיו התמנה לכהן כר”מ בישיבת תפארת ציון. בין תלמידיו בישיבה: הרב חיים קניבסקי, הרב נסים קרליץ, הרב מאיר צבי ברגמן והרב דב צבי קרלנשטיין. במקביל למד בבית מדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה ובכולל חזון איש (שנקרא אז ”כולל זיכרון מאיר”). באותה תקופה ייסד שיעור מיוחד לבעלי בתים תורניים בבית מדרשו של החזון איש. לעיתים היה החזון איש מקשיב לשיעוריו בהנאה. לאחר פטירת החזון איש עבר השיעור להתקיים בביתו של אחד המשתתפים והוא נמשך כחמישים שנה ברציפות. בתחילת שנות ה-50 ייסד הרב יוסף שלמה כהנמן את ישיבת פוניבז' לצעירים (גילאי 13–17) והוא מינה את הרב ליפקוביץ לעמוד בראשה, יחד עם הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. הרב ליפקוביץ מסר בה שיעורים במשך כשישים שנה והעמיד אלפי תלמידים, בהם רבנים, ראשי ישיבות ותלמידי חכמים מפורסמים. בסוף שנת תשס”ט (2009) הפסיק את אמירת שיעוריו בישיבה בשל חולשתו. בשנותיו הראשונות כראש ישיבת פוניבז' לצעירים הקים כולל ללימוד סדר טהרות בימי שישי ושבת. בין חברי הכולל היו גדולי תורה נודעים, בהם הרב משה שמואל שפירא, הרב ברוך רוזנברג והרב משה דויטש, מתלמידי החזון איש ומחבר הספר ”זיו הים”. בשנת תשנ”ח (1998) יסד רשת כוללים ארצית ללימוד סדר טהרות בראשות נכדו הרב יצחק קורלנסקי. נפטר בכ”ו בסיוון תשע”א, יום השנה לפטירת חותנו הרב אברהם יצחק גרשונוביץ. במסע הלוויה שלו, שנערך בבני ברק, השתתפו כמאה אלף איש.[3] בצוואתו ציווה שיספידוהו רק שני בניו, וכן להימנע מלתארו בתארים ”גאון” ו”צדיק”. כמו כן ביקש שלא להוציא ספר זיכרון לזכרו, שכן הדבר גורם לביטול תורה. הנהגה והשקפה כאשר הוקמה מפלגת דגל התורה על ידי הרב אלעזר מנחם שך צורף הרב ליפקוביץ למועצת גדולי התורה של המפלגה. השפעתו הייתה רבה בתחום החינוך והישיבות. ראשי ישיבות רבים נועצו בו, והוא שימש נשיא של מספר ישיבות ומוסדות תורה. בשנותיו האחרונות יצאו לאור מספר ספרים שלו המכילים שיחות מוסר, הדרכות והנהגות לבני הישיבות. הרב ליפקוביץ נחשב כממשיך הקו ההשקפתי של הרב שך. כאשר הוקם בית מדרש במודיעין עילית על שמו של הרב שך - ”אבי עזרי”, [4] שיגר הרב ליפקוביץ מכתב לבני הקהילה ובו כתב: ”שם זה (”אבי עזרי”) הוא כשלט הקורא לכל אחד ואחד להתנהג ולחיות בדרך התורה האמיתית, כדרכו של ראש הישיבה (הרב שך), ולעמוד בנסיון ולשמור על התורה כפי הקבלה של הדורות מזמן מתן תורה ומסירתה בכל דור ודור... ולעשות סייגים וגדרים שחס וחלילה לא יסולף שום דין והלכה.“[5] הרב ליפקוביץ דגל בשמירה קפדנית של המסורת בכל ענייני החינוך וההשקפה התורנית. התנגד להקמת מכללות אקדמיות לחרדים. נאבק נגד התערבות משרד החינוך בתכני הלימוד במוסדות הלימוד החרדיים, בין השאר על ידי תוכנית הליבה ומבחני המיצ”ב. לשם כך אף יזם כינוס מיוחד של מועצת גדולי התורה אשר קיבלה החלטה חד-משמעית על עצמאות החינוך בבתי הספר החרדיים. יצא נגד השבועונים החרדיים, וכתב כי הם ”מכשילים את הרבים בלשון הרע וליצנות, ולחינוך הילדים הוא סם המוות”.[6] חלק ניכר משיחותיו ומכתביו עוסק בחובה לשמור על ”החינוך הטהור”, ללא שום ויתורים ופשרות. בצוואתו ציווה על בני ביתו ”לחזק את חינוך הבנים והבנות על טהרת הקודש”. בפרשת עמנואל הביע עמדה בלתי מתפשרת נגד החלטת בג”ץ. הוא הורה להורי תלמידות בית הספר בית יעקב בעמנואל שלא להיכנע לבג”ץ גם במחיר של הליכה לכלא. כשבאה קבוצת ההורים אל ביתו לקבל את ברכתו לפני הליכתם לכלא, השמיע באוזניהם דברי עידוד ותמיכה. בעקבות החלטת הממשלה לקצץ בתקציב החינוך העצמאי הורה לכמה אילי הון יהודים ממעריציו לתמוך בחינוך העצמאי ואף כינס בביתו ישיבה מיוחדת של נדיבים למטרה זו. התנגד להקמת הנח”ל החרדי, וכמו כן התנגד לחוק טל ולכל צורה של שירות צבאי או אזרחי. בשנת 2009 כתב מכתב, אליו הצטרפו הרב נסים קרליץ והרב חיים קניבסקי, ובו קבעו שהמצטרף לשירות לאומי אזרחי ”מחריב בזה את עצמו ואת צביון ביתו ועתיד חינוך ילדיו”. בשנת 2011 הצטרף למכתב גם הרב שמואל אוירבך והוא פורסם בעיתון יתד נאמן, ימים מעטים טרם פטירתו של הרב ליפקוביץ[7] .[8] את השרפה בכרמל בשנת 2010 פירש, במכתב ב”יתד נאמן”, כמסר לחרדים: ”מאורע זה של השריפה שכילתה נפשות רבות מישראל, לעורר אותנו שנעמוד במסירות לא להיכנע לגזירות שמתחדשות כל יום מאנשי הכנסת, שכוונתם לעקור חס וחלילה השם יתברך ולחלל את קדושת ארץ ישראל”,