Bidspirit auction | ספר לבוש התכלת ולבוש החור,

ספר לבוש התכלת ולבוש החור, על חלק אורח חיים, מאת רבי מרדכי יפה. פראג, [שס”ט 1609?]. דפוס רבי משה ב”ר יוסף בצלאל כ”ץ. - ספר לבוש התכלת ולבוש החור, על חלק אורח חיים, מאת רבי מרדכי יפה. פראג, [שס”ט 1609?]. דפוס רבי משה ב”ר יוסף בצלאל כ”ץ. חתימות עתיקות לבוש בוץ וארגמן (אבן העזר), ספר לבוש עטרת זהב גדולה, על טור יורה דעה, וספר לבוש הבוץ וארגמן על טור אבן העזר, מאת רבי מרדכי יפה. פראג, שס”ט [1609]. דפוס משה בן מהרר”י (יוסף) בצלאל כ”ץ. מהדורה שניה שנדפסה בחיי המחבר, עם הוספות המחבר. מצב טוב מאד   נדיר  הרב מרדכי יפה (ר”צ-שע”ב, 1530-1612), הנודע בכינויו הלבוש, נולד בפראג ולמד אצל הרב שלמה לוריא (מהרש”ל) בלובלין ולאחר מכן אצל הרמ”א בקראקא. לאחר נישואיו התיישב בפראג והקים ישיבה במקום. בעקבות גירוש יהודי פראג בשנת שי”ז (1557) הוא עבר לאיטליה. לאחר מכן הוא כיהן במספר משרות רבניות חשובות, בין היתר בלובלין, בפראג ובפוזנא. הלבוש נחשב לחיבור הלכתי חשוב ויסודי ביותר והוא התקבל בהתלהבות רבה. רבי מרדכי יפה נולד בשנת ה'ר”ץ (1530) בפראג, למשפחה המיוחסת כצאצאי רש”י. אביו, רבי אברהם יפה (ר' אברהם מביהם), היה תלמידו של רבי אברהם בן אביגדור ובהמשך רבה של בוהמיה כולה. רבי מרדכי למד תורה אצל הרב שלמה לוריא (מהרש”ל) ורבי משה איסרליש (הרמ”א) בלובלין ובקרקוב. לאחר נישואיו שב לפראג והקים בה ישיבה, אך בשנת 1561 גורשו היהודים מפראג ומבוהמיה כולה והוא עבר לאיטליה. באיטליה התגורר רבי מרדכי למעלה מעשר שנים במנטובה ובוונציה, והשתלם במתמטיקה, באסטרונומיה, בפילוסופיה ובמדעים נוספים. המסורת מספרת כי לימודי הקבלה אצל רבי מתתיהו דלקרט היו בשנות מגוריו באיטליה, וכי התגורר בביתו. באחד הימים ישב רבי מרדכי שקוע בלימודו בבית רבו ולא הבחין כי ילד קטן שניצב לידו בירך על המזון, ולא ענה ”אמן” אחר ברכתו. רבו, שביקש להעמידו על חשיבות עניית ”אמן”, נידה אותו למשך חודש שלם. בין השנים 1572–1578 שב רבי מרדכי לפולין, והתמנה לרבה של העיר הורודנה במקומו של רבי נתן שפירא שנפטר בשנת 1577. בהורודנה בנה רבי מרדכי בית כנסת מפואר. בעקבות מחלוקת בעיר עבר רבי מרדכי בשנת 1588 ללובלין, ובשנת 1590 לקרמניץ. בשנת 1592 עזב המהר”ל את רבנות פראג, ורבי מרדכי מילא את מקומו. לאחר ששב המהר”ל לפראג בשנת 1599 התמנה רבי מרדכי לרבה של פוזנא שבפולין, בה כיהן עד יום מותו, ג' באדר ב' ה'שע”ב (1612). מספריו ניכרת בקיאותו הרבה ושליטתו הרחבה. עסק בפרשנות המקרא, בהלכה, בדרשנות, בפילוסופיה, במדעים ובקבלה. יחסו ללימוד ”חכמות חיצוניות” היה חיובי, והוא חלק בעניין זה בתקיפות על רבו המהרש”ל ששלל לימוד זה וראה בו ביטול תורה. רבו בקבלה היה רבי מתתיהו דלקארט, מחבר ספר ”צל העולם”, ודרכו כשיטת הקבלה הספרדית הקדם-לוריאנית. בין תלמידיו נמנים רבי יששכר בר איילנבורג, מחבר ספר ”באר שבע” ורבי יעקב קופלמן, מחבר הפירוש ”אהל יעקב” על ספר העיקרים.