מכתב חיזוק ארוך נפלא מאוד מלא הדרכות בעבודת ה' מהרה"ק הבית אברהם מסלונים.

מכתב חיזוק ארוך נפלא מאוד מלא הדרכות בעבודת ה' מהרה"ק הבית אברהם מסלונים.

 "כי א"א לי להגיד סדר תמידי כי יש לכאו"א סדר שונים לפי בריאותו, מוחו, ניסיונותיו, מקומו ושעתו.....כי אם לא היצה"ר לא היתה חדוותא דשמעתא, בעיא צלותא, כי ממנו נלקח לעבוד את ה'.

....."בוודאי בני עליה אשר יכולים לכבוש, כמאמר וכבשוה זה יחידי סגולה אשר חננם ה' בינה כוח וגבורה נתן להם להיות מושלים. ולזאת בדור חלוש כזה אשר המלחמות המב מבית ומבחוץ קשה להגיד לאדם ישרו, הן מקטנות המוח וממיעוט כח".

זה מכתב ארוך נפלא מאוד מלא חיזוק והדרכות בעבודת ה'. ככל הנראה עדיין לא נדפס.

האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם ויינברג מסלונים (השני), בעל "בית אברהם" (תרמ"ד-תרצ"ג), חסידא ופרישא, בנו של האדמו"ר ה"דברי שמואל". החל להנהיג את חסידות סלונים בשנת תרע"ו. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה החל לקומם את הריסות החסידות מחדש. בשנת תרע"ח ייסד בברנוביץ, יחד עם ידיד נפשו הגה"צ רבי משה מידנר, את ישיבתו החשובה "תורת חסד", ישיבה שמיזגה שיטת לימוד ליטאית יחד עם עבודת ה' בלהט הנפש בדרך החסידית. עד לשנת תרפ"ט התגורר בביאליסטוק, ומשנת תרפ"ט עבר להתגורר בברנוביץ. עיקר פרסומו בעולם ולדורות הייתה עבודת ה' שלו בתפילותיו ובשולחנותיו שערך, שהיו בסערת נפש ובדבקות עילאית. תפילותיו ושיחותיו הקדושות השאירו רושם על נפשות השומעים עד יומם האחרון. "כל מאמר שהיה יוצא מפי קדשו בקדושה וטהרה היה כהסתערות על האויב הפנימי, שאם אבן הוא נמוח. היה מזעזע כל פנימיות נפש רוח ונשמה עד כליות ולב, היה מחולל מהפכה נפשית ומאיר עיני הולכי חשכים ואין נוגה להם, באור חיי קדושה, באור שבת קודש, באור תורה ואמונה" (מתוך הקדמת תלמידו המובהק האדמו"ר ה"נתיבות שלום" לספר "בית אברהם").

כמו כן היה מפורסם בקדושתו וטהרתו ובפרישותו המוחלטת מענייני העולם הזה. "בענייני חיי קדושה ופרישות, היה כחד מן קמאי, ומסופר עליו גדולות בענינים אלו למעלה ממושג אנושי" (שם). הרמ"ח מסלונים כתב עליו לאחר פטירתו "שפטפט ביצרו [התגבר על יצרו] יותר מיוסף הצדיק" [על פי גיטין נז, א]. שיחותיו נכתבו ונדפסו בספרו המפורסם "בית אברהם", על ידי תלמידו המובהק האדמו"ר ה"נתיבות שלום". ה"בית אברהם" היה מסור, כאביו ה"דברי שמואל", בכל לבו ונפשו לאחזקתם וקיומם של מוסדות ישיבת "אור תורה" בטבריה, ושל אברכיה ותלמידיה. לצורך כך היה נודד רבות מעיר לעיר כדי לגייס כספים, כדי שיוכלו לשבת על התורה והעבודה בישוב הדעת. פעמיים ביקר בארץ ישראל, בשנת תרפ"ט ובשנת תרצ"ג. בביקורים אלו התקשרו אליו החסידים בעבותות אהבה, ועד ערוב ימיהם היו מספרים על ביקורים אלו בגעגועים גדולים, בכיסופים ובדמעות.